השמיים

“אם הייתי צריכה לספר לך איך בני האדם עשו את דרכם אל כדור הארץ, זה היה הולך כך: בראשית, לא היה דבר מלבד הירח והשמש. והירח רצה לצאת ביום, אבל היה שם משהו הרבה יותר בהיר שנדמה שמילא את כל השעות ההן. הירח נעשה רעב, דק יותר ויותר, עד שהיה רק פרוסה מעצמו, וקצותיו היו חדים כמו סכין. במקרה, כי כך קורים רוב הדברים, הוא ניקב חור בלילה ומתוכו נשפכו מיליון כוכבים, כמו מזרקה של דמעות. מזועזע, הירח ניסה לבלוע אותם. ולפעמים זה הצליח, כי הוא נעשה שמן ועגול יותר. אבל ברוב הפעמים לא, כי פשוט היו כל כך הרבה. הכוכבים המשיכו לבוא, עד שהם הפכו את השמיים לבהירים כל כך, שהשמש קינאה. הוא הזמין את הכוכבים אל הצד שלו של העולם, שם תמיד היה בהיר. אבל מה שהוא לא סיפר להם, היה שביום, לעולם לא יראו אותם. אז הטיפשים שבהם קפצו מן השמיים אל האדמה, והם קפאו תחת משקל הטיפשות של עצמם. הירח עשתה כמיטב יכולתה. היא גילפה כל אחד מגושי הצער האלה לגבר או לאישה. את שאר זמנה היא בילתה בשמירה, כדי שכוכביה האחרים לא ייפלו. את שאר זמנה היא בילתה באחיזה במה שנשאר לה.”

“השמיים הם לחם חוקם היומי של העיניים”

“החיים אינם רחמנים כלפי קורבנות. התחבולה היא לא לראות את עצמך כאחד כזה. אף פעם לא מאוחר מדי! אני יודעת שהרגשתי כמו הקורבן במצבים שונים בחיי, אבל אף פעם לא מאוחר מדי בשבילי להבין שזו האחריות שלי לעמוד על אדמת הניצחון ולדעת שכל מה שאני חווה או עוברת, אלה רק העננים החולפים בעוד אני עומדת כאן על פסגת ההר הזה! ההר הזה שנקרא ניצחון! העננים יבואו והעננים ילכו, אבל האמת היא שאני גבוהה כאן על פסגת ההר הזאת שנישאת אל השמיים! אני מנצחת. לא טיפסתי במעלה ההר, נולדתי על פסגתו!”

“חבר נתן לי קשת בענן במתנה, אז תליתי אותה בשמיים כדי שכולם יוכלו לחלוק אותה.”

“עיתים קרובות כל מה שצריך לעשות זה להחזיק בעצמך. הסתכל בכוכבים בשמים, השמע את נשמת הרוח הנעימה, נשם את ריח הלילה, ותחוש טוב.”

“כוכבים לא מתחננים לשמיים שיאירו.”

“אילו אהבתי הייתה השמיים, היא הייתה חסרת גבולות. אילו אהבתי הייתה הים, היא הייתה בלתי פוסקת. אילו אהבתי הייתה העולם, היא הייתה בלתי מוגבלת. אילו אהבתי הייתה היקום, היא הייתה אינסופית.”

“ציפור כובשת את השמיים רק כאשר היא רכשה די אומץ כדי לאבד את הראייה של הקרקע”

“ציפור חייבת להישען על כנפיה שלה אם היא רוצה לכבוש את השמיים”

“לחות נופלת מן השמיים, מטהרת את העולם ומקיימת חיים יקרי ערך. אבל דווקא הקדרות—האוויר הקר והחשוך—היא שמקבלת תשומת לב. אנו אינם מצליחים לראות את נס טיפות הגשם מבעד לדמעותינו שלנו.”

“אני הוא היוצא מן המעמקים. אדוני, אתם גדולים ועשירים. שם טמונה סכנתכם. אתם מפיקים רווח מן הלילה; אך היזהרו! השחר כל-יכול. אינכם יכולים לגבור עליו. הוא בא. לא! הוא כבר בא. בתוכו מצוי שחר האור שאין לעמוד בפניו. ומי יעכב את הקלע הזה מלהטיל את השמש אל השמים. השמש שעליה אני מדבר היא הצדק. אתם הם הפריבילגיה. רעדו!”

“שלוש שבועות קודם לכן, ראה הוא גשם קרח יורד מהשמים, רק כדי שנדחפו דקות ספורות אחר כך על ידי קשת ענבים מרהיבה שהצליחה להחזיק את שיחי האזליה. הצבעים, כה עזים עד שנראו כמעט חיים, גרמו לו לחשוב שבעתים קרובות שלוחה הטבע אותנו סימנים, שיש חשיבות לזכור שישמחה תמיד יכולה לבוא אחרי אבל. אך רגע אחר כך נעלמה הקשת והגשם הקרח חזר, והוא הבין שישמחה לעיתים קרובות היא רק אשליה.”

“הצעיר העני חייב לעבוד למען לחמו; הוא אוכל; כשסיים לאכול, לא נותר לו אלא חלימה בהקיץ. הוא נכנס לתיאטרון של אלוהים חופשי; הוא רואה את השמים, את החלל, את הכוכבים, את הפרחים, את הילדים, את האנושות שבה הוא סובל, את הבריאה שבה הוא זורח. הוא מביט באנושות עד כדי כך שהוא רואה את הנשמה, הוא מביט בבריאה עד כדי כך שהוא רואה את אלוהים. הוא חולם, הוא חש שהוא גדול; הוא חולם עוד קצת, והוא חש שהוא רך לב. מן האנוכיות של האדם הסובל, הוא עובר אל החמלה של האדם המתבונן. רגש נפלא מתעורר בו, שכחת העצמי, ורחמים על הכול. במחשבה על אינספור ההנאות שהטבע מציע, נותן, ונותן ביד נדיבה לנפשות פתוחות ומסרב לנפשות סגורות, הוא, מיליונר של תבונה, בא להתאבל על המיליונרים של הכסף. כל השנאה עוזבת את לבו כשם שכל האור נכנס אל רוחו. והאם הוא אומלל? לא. עוניו של צעיר לעולם אינו עלוב.”

“וּכָל כּוֹכָבִים הִתְפַּרְחוּ בַשָּׁמַיִם”

“שמיים בעננים או ציפור שמסוגלת לעוף — שמחה כזו אינה ניתנת לקנייה בכסף!”

“כמה כוכבים אתה יכול לספור בשמיים? כמה טעויות אתה יכול לספור בחייך? תפסיק לספור! אף אדם חכם מעולם לא נתקע בעבר!”

“בכל תרבות, השמיים וההשראה הדתית קשורים זה בזה. אני משתכב בשדה פתוח והשמיים מכסים אותי. אני מושפע ממדידתם. הם כה רחבים וכה רחוקים עד שאי-החשיבות שלי נהיית מורגשת. אבל השמיים אינם דוחים אותי. אני חלק מהם – קטן, ללא ספק, אך הכל קטן בהשוואה לאותו עוצמה מושתקת. ובשעה שאני מתרכז בכוכבים, בכוכבי הלכת ובתנועותיהם, אני מרגיש תחושת מכונות, של מכניזם, של דיוק יפהפה פועל בממדים שמהם, גם אם שואפים אליהם, נדחקים ונכנעים.”

“זרעים אינם משמיעים קול כשהם צומחים, אך יכולים אפילו להגיע לשמיים. למד מהם.”

“בתחילה השלג היה יפה, אבל לא כל כך עכשיו. הרכות והניצוץ עדיין קסמו, אבל הסערה הסתירה את השמים, ומנעה מאיתנו את הכוכבים. ברגע זה, הייתי צריך לראות רקיע של כוכבים, הייתי צריך להביט מעבר לירח ודרך קבוצות הכוכבים, הייתי צריך לראות את מה שאי אפשר לראות—אינסוף.”

“לא היה שמש, לא היה אור. מתתי. לא זכרתי כיצד נראה השמיים. אבל לא מתתי. אבדתי בים של קור, ואז נולדתי מחדש לעולם של חום.”