השמיים

“עמוד כאן, חשב, וספור את החלונות המוארים של עיר. אינך יכול לעשות זאת. אבל מאחורי כל מלבן צהוב המטפס, זה מעל זה, אל השמים - מתחת לכל נורה - עד לשם, ראה את הניצוץ ההוא מעל הנהר שאינו כוכב? - ישנם אנשים שלעולם לא תראה, והם אדוניך. ליד שולחנות הערב, בחדרי האורחים, במיטותיהם ובמרתפיהם, בחדרי העבודה שלהם ובחדרי הרחצה שלהם. דוהרים במטרו מתחת לרגליך. זוחלים מעלה במעליות דרך סדקים אנכיים סביבך. מיטלטלים על פניך בכל אוטובוס. אדוניך, גייל ויננד. יש רשת - ארוכה יותר מן הכבלים המתלפפים דרך קירותיה של עיר זו, גדולה יותר מן הרשת של צינורות המוליכים מים, גז ופסולת - ישנה רשת נסתרת אחרת סביבך; היא קשורה אליך, והחוטים מובילים אל כל יד בעיר. הם משכו בחוטים ואתה נעת. היית שליט על בני אדם. החזקת ברצועה. רצועה היא רק חבל עם לולאת חנק בשני קצותיו.”

“האם אתה באמת מתכוון לומר לי שהסיבה היחידה שבגללה אתה מנסה להיות טוב היא כדי לזכות באישורו ובתגמולו של אלוהים, או כדי להימנע מחוסר שביעות רצונו ומעונשו? זו לא מוסריות, זה רק להתחנף, ללקק, להביט מעבר לכתף אל מצלמת המעקב הגדולה שבשמיים, או אל האזנת הסתר הקטנה והדוממת שבתוך ראשך, המנטרת כל צעד שלך, אפילו כל מחשבה שפלה שלך.”

“השמש אינה זורחת בפתאומיות, אלא מתמידה עד שהיא שולטת בשמים.”

“אל תצפה שהצלחה תיפול מן השמיים אם היא לא התאדתה מזיעת ידיך.”

“הטבע חסר רחמים; הוא לעולם אינו מושך לאחור את פרחיו, את מוזיקתו, את ריחו ואת אור השמש שלו, מפני אכזריותו או סבלו של האדם. הוא מציף את האדם בניגוד שבין היופי האלוהי לבין הכיעור החברתי. הוא אינו חוסך ממנו דבר מיופיו, לא כנף ולא פרפר, אף לא שירת ציפור; בעיצומם של רצח, נקמה וברבריות, עליו לחוש כי דברים קדושים משגיחים עליו; אין הוא יכול להימלט מן התוכחה העצומה של הטבע האוניברסלי ומן השלווה הבלתי מתפשרת של השמים. הכיעור של חוקי האדם נאלץ להתגלות ערום בלב קרניו המסנוורות של היופי הנצחי. האדם שובר והורס; האדם מחריב; האדם הורג; אך הקיץ נשאר קיץ; השושן נשאר שושן; והכוכב נשאר כוכב....כאילו אמר לאדם: הנה מעשי. ושלך.”

“אנחנו בוחרים לעשות דברים שגורמים לנו לבכות, לא יודעים למה, מושלכים את האשמה לשמיים, לא מנסים, אוי אלי! איך מוות כזה!”

“שום דבר אף פעם לא קורה כמו שאתה מדמיין שהוא יקרה, היא אומרת. השמיים הם כמו ציור עכשווי מונוכרומטי, שמושך אותי פנימה באשליה של עומק, ומעלה אותי למעלה. כן, זה נכון, אני אומר. אבל אז אחרי שאני חושב על זה לרגע, אני מוסיף, אבל מצד שני, אם אתה לא מדמיין, שום דבר אף פעם לא קורה בכלל.”

“שמש גדולה נטפה על האופק ונשפכה ונעלמה, והשמים התאירו באור בהיר במקום שנעלמה שם, וענן קרוע, כמו חתיכת בד דם, נטה מעל המקום שאליו נעלמה. וחרדל התפשט בשמים מהאופק המזרחי, והחשיכה התפשטה בארץ ממזרח.”

“אולי יש יקום אחר לגמרי שבו ירח מרובע זורח בשמיים, והכוכבים צוחקים בקולות קרים, ולחלק מהמשולשים יש ארבע צלעות, ולחלק יש חמש, ולחלק יש חמש בחזקת חמש צלעות. ביקום הזה אולי יצמחו ורדים ששרים. הכול מוביל אל הכול.”

“בעצים, קופים שולטים; ביבשה, אריות שולטים; בשמיים, נשרים שולטים; במים, לווייתנים שולטים.”

“אני מעריצה את השמיים העוטים צעיף קשת של אהבה לציפורים, כדי שיוכלו לעוף חופשיות בחמימות אחרי הסערה”

“מתה לא הייתה דבר, ולא היה לו תמונה בה או פחד ממנה. אבל החיים היו שדה חיטה נושאת ברוח על צד גבעה. החיים היו נשר בשמיים. החיים היו כדור חרס של מים באבק של התרושת, עם החיטה הנפלטת והקליפה הנושאת ברוח. החיים היו סוס בין רגליך, ובריחית תחת רגל אחת, וגבעה ועמק ונחל עם עצים לאורכו, והצד השני של העמק והגבעות מעבר לו.”

“כאשר השמיים מכוסים לחלוטין על ידי הציפורים, תרגיש את רוחות החופש הטהור מתחת לשמיים האלה!”

“אני לא אלוהות שירדה מהשמיים כדי לשיר מוזיקת פופ; אני לא אדם יוצא דופן במיוחד שזקוק כל הזמן לשמוע כמה יוצאת דופן הוא ואז לקבל נשיקות.”

“אם לא תמות בצמא, יש בבריות המדבר. אתה יכול להיסחף אל אינסוף, אליו כל אחד מאיתנו מתאוה, או להעניק משמעות לפרטים הקטנים והדקים, לאמנות הקרישור של הדברים הקטנים והמדויקים. השמים הם ים שלך, והשתיקה הקריסטלית תעלה אותך כמו מוזיקה של גוספל גדולה, או כמו ניל יאנג.”

“תעשה משהו! ישבתי במטוס אחרי נסיעת עסקים ארוכה ומתישה. הייתי קצת נרגן ועצבני כי לוח הזמנים הקפדני שקבעתי לעצמי השאיר אותי מותש. מתוך רצון לא לדבר עם האדם שישב לידי ופשוט לסבול את הטיסה, החלטתי לפתוח את העיתון שלי ולקרוא על מה שקורה בעולם. ככל שהמשכתי לקרוא, נדמה היה שבכל מקום שהבטתי בו היו סיפורים על עוול, כאב, סבל ואנשים שאיבדו תקווה. לבסוף, כשהדלק היה מצב העייפות והעצבנות שלי, הציפו אותי חמלה ותסכול לנוכח האופן שבו הדברים היו. קמתי והלכתי לשירותים והתפרקתי. בדמעות שזלגו במורד פניי, הרמתי את מבטי חסר האונים אל השמיים וצעקתי אל אלוהים. "אלוהים, תראה את הבלגן הזה. תראה את כל הכאב והסבל האלה. תראה את כל ההרג וההשנאה האלה. אלוהים, איך יכולת לתת לזה לקרות? למה אתה לא עושה משהו?" באותו רגע, דממה שקטה הרגיעה את לבי. תחושת שלווה שלא אשכח לעולם עטפה את גופי. וכשהבטתי בעיניי שלי במראה, התשובה לשאלתי שלי חזרה אליי... "סטיב, תפסיק לבקש מאלוהים לעשות משהו. אלוהים כבר עשה משהו, הוא נתן לך חיים. עכשיו אתה תעשה משהו!”

“השמש מחזיקה אותנו לזרוח, העננים מזכירים לנו להתנועע, העופות מספרים לנו שאף אנחנו יכולים לעוף, והשמיים מודיעים לנו שאין גבול לחלומות ומטרותינו.”

“אומרת לי שאלות טיפשות, כמו כמה אני אוהב אותה. אני חייך ומתבונן בשמים, כי איך אני אומר לה שהיא זו שמעניקה לי את קיומי...”

“יש מחזה אחד נשגב מן הים, והוא השמיים; יש מחזה אחד נשגב מן השמיים, והוא פנימיות הנפש.”

“עב"ם הוא בדיחה כשאין מסתורין בשמיים.”