“הטבע חסר רחמים; הוא לעולם אינו מושך לאחור את פרחיו, את מוזיקתו, את ריחו ואת אור השמש שלו, מפני אכזריותו או סבלו של האדם. הוא מציף את האדם בניגוד שבין היופי האלוהי לבין הכיעור החברתי. הוא אינו חוסך ממנו דבר מיופיו, לא כנף ולא פרפר, אף לא שירת ציפור; בעיצומם של רצח, נקמה וברבריות, עליו לחוש כי דברים קדושים משגיחים עליו; אין הוא יכול להימלט מן התוכחה העצומה של הטבע האוניברסלי ומן השלווה הבלתי מתפשרת של השמים. הכיעור של חוקי האדם נאלץ להתגלות ערום בלב קרניו המסנוורות של היופי הנצחי. האדם שובר והורס; האדם מחריב; האדם הורג; אך הקיץ נשאר קיץ; השושן נשאר שושן; והכוכב נשאר כוכב....כאילו אמר לאדם: הנה מעשי. ושלך.”

המקור באנגלית: קרא את המקור ←