מעקב

“הערה על השפה. היו חשדנים אפילו יותר מכפי שרק אמרתי לכם להיות, כלפי כל מי שמשתמש במונח "אנחנו" או "אותנו" בלי רשותכם. זוהי צורה נוספת של גיוס סמוי, שנועדה לרמוז ש"אנחנו" כולנו מסכימים על "האינטרסים" והזהות שלנו. סמכותנים פופוליסטים מנסים להגניב זאת על פניכם; כך גם כמה סוגים של מבקרי ספרות ("הרגישויות שלנו זועמות...") תמיד שאלו מי הוא ה"אנחנו" הזה; לא פעם מדובר בניסיון להבריח שבטיות דרך המכס. דמות אבסורדית אך מרושעת בשם רון "מאולאנה" קארנגה — האיש שנתן לנו את האיבוניקס ואת קוואנזה, ועוד שלל הבלים לאומניים פולקלוריסטיים — ניהל פעם כת פוליטית בשם "US". הסיסמה שלה — קליטה באופן מוזר וגם אנאלפביתית — הייתה "Wherever US is, We are." התברר שהיא מומנה בסתר בידי ה-FBI, אף שזה לא כל העניין בסיפור. ג'וזף הלר ידע כיצד הצורך להשתייך, והצורך בביטחון, יכולים לגרום לאנשים לקבל תנאים קטלניים וטיפשיים, ואז לנהוג כאילו הם הטילו אותם על עצמם.”

“מוקדם או מאוחר, כל שיחה בין זרים בפיונגיאנג מגיעה לנושא אחד שאין לו תשובה. האם המקומיים באמת מאמינים למה שאומרים להם, והאם הם באמת מעריצים את 'האיש השמן' והקטן? ביקרתי ככותב בכמה מדינות סמכותניות וטוטליטריות, ובדרך כלל השאלה עונה על עצמה. מישהו בבית קפה זורק הערה. גרפיטי אירוני נמרח בשירותי גברים. איזו קבוצה באוניברסיטה מפיצה פלייר מאולתר. הקרחון מתחיל להפשיר; בדיחה עוברת מפה לאוזן והמשטר שנראה בלתי ניתן להזזה פתאום נראה פגיע ומגוחך. אבל קשה מאוד להסביר עד כמה צפון קוריאה פשוט לא כזאת. דרום קוריאנים שנפגשו עם בני משפחה אבודים אחרי ההתקרבות ביוני נדהמו מהדרך שבה קרוביהם הצפון-קוריאנים הרזים והמרופטים היללו את 'האיש השמן' והקטן. כמובן שהם נבחרו בקפידה, אבל הם נצמדו לגרסה הרשמית. יש סיבה אפשרית לקיום של רמת הכחשה כזאת, שנתמכת בדרגה בלתי נתפסת של מעקב ושטיפת מוח. אזרח צפון קוריאני שהיה מחליט שהכל שקר ובזבוז זמן, היה צריך להתמודד עם העובדה שגם החיים שלו היו שקר ובזבוז זמן. סצנות האבל ההיסטרי כש'האיש השמן' מת לא היו כולן מזויפות; ייתכן שתתרחש התמוטטות עצבים קולקטיבית אם פתאום יוכרז שהמנהיג הדגול היה נוכל פטפטן ויהיר. תארו לעצמכם, אם תרצו, דה-פרוגרמינג פתאומי של יותר מ-20 מיליון איש, שמקבלים פתאום הודעה שהכל היה בדיחה אכזרית ושכבר אין מי שיגיד להם מה לעשות. לא יהיה מספיק מיץ מורעל לכולם. תהיתי לעתים קרובות איך המדריכים שלי הצליחו לשמור על פנים רציניות. פנסי הרחוב כבויים בכל פיונגיאנג - העיר המועדפת במדינה - בכל לילה. והבניין הבולט ביותר בקו הרקיע, בעיר שמחויבת לעודף ארכיטקטוני היסטרי, הוא מלון ריוגיונג. הוא בן 105 קומות, ומרחוק נראה כמו גרסה מוגדלת וגרוטסקית של הפירמידה בטרנסאמריקה בסן פרנסיסקו (או כמו טיל ענק ומסורבל על כן שיגור). המנוף בראשו לא זז כבר שנים; זו חורבה גרנדיוזית שלא הושלמה. 'בבנייה', אומרים המדריכים בלי שמץ של אירוניה. אני מניח שהם פשוט מחזיקים שני ספרי חשבונות בראש וחיים עם הסתירה לעת עתה.”

“שקיפות פירושה להקדיש את מחשבותינו ואת מאמצינו לכללים שאינם פרטיות, ולא להגן על רעיונות של אינטליגנציה שלילית או על תוכניות מעקב.”

“יש, אחרי ככלות הכול, אתאיסטים שאומרים כי היו רוצים שהאגדה תהיה אמת, אך אינם מסוגלים להשהות את אי-האמון הנדרש, או שוויתרו על האמונה רק בלב כבד. על כך אני משיב: מי היה רוצה שתתקיים עריצות שמימית קבועה ובלתי ניתנת לשינוי, שתכפיף אותנו למעקב מתמיד ותוכל להרשיע אותנו בפשעי מחשבה, ושיראה בנו את רכושו הפרטי גם לאחר מותנו? כמה שמחים עלינו להיות, לנוכח המחשבה שאין ולו שמץ של ראיה מכובדת התומכת בהשערה מחרידה שכזאת.”

“מהי החברה שאנו מבקשים להגן עליה? האם זו החברה של מעקב מוחלט למען הכלל? האם זהו העושר שאנו מבקשים שיהיה לנו במשותף — ביטחון מיטבי במחיר של מעקב מרבי?”

“אני אינני אפילו אתאיסט במידה שאני אנטי-תאיסט; לא זו בלבד שאני טוען שכל הדתות הן גרסאות של אותה אי-אמת, אלא אני סבור שהשפעתן של הכנסיות וההשפעה של האמונה הדתית הן מזיקות ממש. בבחינה של הטענות הכוזבות של הדת אינני רוצה, כפי שכמה מטריאליסטים סנטימנטליים מעמידים פנים שהם רוצים, שהן יהיו אמיתיות. אינני מקנא במאמינים באמונתם. אני חש הקלה לחשוב שכל הסיפור הוא אגדה מרושעת; החיים היו אומללים אילו מה שהמאמינים טוענים היה אכן נכון.... ייתכן שיש אנשים הרוצים לחיות את חייהם תחת פיקוח אלוהי מן העריסה ועד הקבר, מעקב והשגחה קבועים. אבל אינני יכול להעלות על דעתי דבר נורא או גרוטסקי מזה.”

“מעולם לא היה זמן בהיסטוריה האנושית שבו כל כך הרבה אנשים נושאים באופן שגרתי מכשירי הקלטה ומעקב.”

“האם צריך שיהיה אפשר להשתמש במעקב עבור עבירות קלות כמו חציית כביש שלא במעבר חצייה או החזקה של סמים בכמות קטנה? או שיש סף גבוה יותר לגבי מידע מסוים? אלה אינן שאלות קלות.”

“כשאתה מנסה להבין לאן העולם המערבי הולך, אתה רואה שאנחנו נמצאים במסלול מחגר לעבר מדינת מעקב, שמתחילה לכלול את כל האוכלוסייה במעקב שלה. זהו הפרס שלנו על קבלת המגבלות על האופן שבו אנחנו חיים עכשיו.”

“האם אתה באמת מתכוון לומר לי שהסיבה היחידה שבגללה אתה מנסה להיות טוב היא כדי לזכות באישורו ובתגמולו של אלוהים, או כדי להימנע מחוסר שביעות רצונו ומעונשו? זו לא מוסריות, זה רק להתחנף, ללקק, להביט מעבר לכתף אל מצלמת המעקב הגדולה שבשמיים, או אל האזנת הסתר הקטנה והדוממת שבתוך ראשך, המנטרת כל צעד שלך, אפילו כל מחשבה שפלה שלך.”

“הדת היא אמונה טוטליטרית. היא הרצון להיות עבד. היא התשוקה שיהיה סמכות בלתי ניתנת לשינוי, בלתי ניתנת לערעור, עריצה, שיכולה להרשיע אותך בפשע מחשבה בעודך ישן, שיכולה להעמיד אותך תחת מעקב מוחלט מסביב לשעון בכל דקה ערה וישנה של חייך, לפני שנולדת, וגרוע מזה, ושם מתחיל הכיף האמיתי, אחרי שתמות. צפון קוריאה שמימית. מי רוצה שזה יהיה נכון? מי מלבד עבד משתוקק לגורל מחריד כזה? הייתי בצפון קוריאה. יש לה אדם מת כנשיא, קים ג'ונג-איל הוא רק ראש המפלגה וראש הצבא. הוא לא ראש המדינה. המשרה הזאת שייכת לאביו המנוח, קים איל-סונג. זו נקרוקרטיה, תנטוקרטיה. היא חסרה אחת כדי להיות שלישייה, אם יורשה לי להוסיף. הבן הוא גלגולו של האב. זהו העריצות המבחילה ביותר, המוחלטת ביותר, חסרת הלב ביותר, שהמין האנושי אי פעם התפתח אליה. אבל לפחות אתה יכול למות לעזאזל ולעזוב את צפון קוריאה!”