שינה

“אני הולך לשבת כאן בנהר. אם תלך הביתה לישון, אני אשן מול הבית שלך. ואם תלך מכאן, אני אלך אחריך—עד שתגידי לי ללכת מכאן. ואז אני אלך. אבל אני חייב לאהוב אותך עד סוף חיי.”

“ישן, תינוקי הקטן-אוֹ ישן עד שתתעורר כשתתעורר תראה את העולם אם אינני טועה... נשק לאהוב רקוד קטע מחול, מצא את שמך ואת האוצר הטמון... הבט בחייך כאבם, תענוגם, אל תשאיר שום נתיב שלא תעבור בו.”

“מחקר מציע שבני אדם שהסתגלו לגובה פני הים ועובדים בפסגת מאונה קיאה בגובה 13,796 רגל, בגובה רב מאוד, עשויים בסופו של דבר לפתח דום נשימה בשינה ועייפות בשל סביבת החמצן הנמוכה.”

“אֵלֶּה הֵן הַחֲלֹמוֹת שֶׁאֲנִי מִתְאַוֶּה לָהֶם, שֶׁלֹּא יִהְיֶה זְמַן וְלֹא שִׁינָּה. לֹא עֶבֶד וְלֹא אָחֹרַיִת, וְכָל אֲשֶׁר נַעֲשֶׂה יִהְיֶה טוֹב מִן הַפְּרָקָה הָרִאשׁוֹנָה, לַיּוֹם הַזֶּה. בְּלִי צֶרֶךְ לְהִתְבּוֹנֵן אַחֲרֵי הָעֶבֶד, וְלֹא עֶתֶד לְהִתְאַוֶּה לְטוֹב מִמֶּנ”

“שינה, אותה קיצוץ מעורר רחמים של שמחת החיים.”

“חיי באו לידי קיפאון. יכולתי לנשום, לאכול, לשתות ולישון, ולא יכולתי שלא לעשות את הדברים האלה; אבל לא היה חיים, כי לא היו משאלות שהגשמתן יכולתי לראות כסבירה. אם רציתי דבר־מה, ידעתי מראש אם אמלא את רצוני או לא, דבר לא יצא מזה. אילו באה פיה והציעה להגשים את משאלותיי, לא הייתי יודע מה לבקש. אם ברגעי שכרות חשתי משהו אשר, אף שלא היה משאלה, היה הרגל שהותירו משאלות קודמות, ברגעי פיכחון ידעתי שזוהי אשליה, ושבאמת אין דבר לרצות בו. לא יכולתי אפילו לרצות לדעת את האמת, כי אני מנחש ממה היא מורכבת. האמת הייתה שהחיים חסרי משמעות.”

“מעולם לא הייתה מלחמה צודקת, מעולם לא הייתה מלחמה מכובדת — מצד יוזם המלחמה. אני יכול לראות מיליון שנים קדימה, והכלל הזה לעולם לא ישתנה אפילו בשישה מקרים. החבורה הקטנה והרועשת — כרגיל — תצעק למען המלחמה. הדוכן יסתייג — בזהירות ובחשדנות — תחילה; המאסה הגדולה, הרחבה והקהה של האומה תשפשף את עיניה הישנוניות ותנסה להבין מדוע בכלל צריכה להיות מלחמה, ותאמר, ברצינות ובזעם, 'היא לא צודקת ולא מכובדת, ואין כל צורך בה.' ואז החבורה תצעק חזק יותר. כמה אנשים הגונים בצד השני יטענו וינמקו נגד המלחמה בדיבור ובכתב, ובהתחלה יזכו להקשבה ולמחיאות כפיים; אך זה לא יימשך זמן רב; האחרים יגברו עליהם בצעקות, ועד מהרה קהל המתנגדים למלחמה יתמעט ויאבד את אהדת הציבור. לא יעבור זמן רב ותראו דבר מוזר זה: הנואמים ייסקלו מן הבמה, וחופש הדיבור ייחנק בידי המוני גברים זועמים, אשר בלבם הסודי עדיין מסכימים עם אותם נואמים שנסקלו — כמו קודם — אך אינם מעזים לומר זאת. ועתה כל האומה — הדוכן וכל השאר — תאמץ את קריאת המלחמה, ותצעק עד שתאבד את קולה, ותתקוף בהמון כל אדם ישר שיתעורר לפתוח את פיו; ועד מהרה יפסיקו פיות כאלה להיפתח. אחר כך ימציאו המדינאים שקרים זולים, ויטילו את האשמה על האומה המותקפת, וכל אדם ישמח באותן אמיתות המרגיעות את מצפונו, וילמד אותן בשקידה, ויסרב לבחון כל הפרכה שלהן; וכך, בבוא העת, ישכנע את עצמו שהמלחמה צודקת, ויודה לאלוהים על השינה הטובה יותר שהוא זוכה לה לאחר תהליך זה של הונאה עצמית גרוטסקית.”

“כשהיא התכופפה מעליו, דמעותיה נפלו על מצחו. הנער זע וחייך בשנתו, כאילו סימני הרחמים והחמלה הללו העירו איזה חלום נעים של אהבה וחיבה שמעולם לא הכיר; כשם שמנגינה עדינה, או רחש המים במקום שקט, או ניחוח של פרח, או אפילו הזכרתה של מילה מוכרת, מעלים לעיתים לפתע זיכרונות עמומים של מראות שמעולם לא היו, בחיים האלה; הנעלמים כמשב רוח; ושנדמה כי איזו זיכרון קצר של קיום מאושר יותר, שחלף זה מכבר, הוא שעוררם, שכן שום מאמץ רצוני של הנפש אינו יכול לעולם להעלותם מחדש.”

“אני הולך. אני מדבר. אני קונה. אני עוטה. אני אהיה כבאי כשהשיטפונות יסגרו את דרכם. יש עצים במדבר מאז עזבת, ואני לא שוכב על מיטה של עצמות.”

“תהיינה לך השינה מותך, והקיצון שמיםיך.”

“יש חלק תינוקי בנשמותינו שכמה לשירי הערש של האמת שבחיים בכל לילה לשינה שלווה”

“אם שינה לא הייתה הכרחית, הייתי משתמש באותן 8 שעות רק כדי להביט בך.”

“בעשר השנים האחרונות ראינו עלייה באנוכיות: סלפי, אנשים שקועים בעצמם, שטחיות, השפלה עצמית, אדישות והרס עצמי. לכן אני מאתגרת את כולכם ליזום שינוי של התכנות הזה. במקום לחגוג את האגו, בואו נהפוך את התסריט ונחגוג את הלב. בואו נרדים את האגו ואת תרבות הסלבריטאים, ונעיר את המצפון. זהו הקרב שעל כולנו להילחם בו יחד כדי להשיב לעצמנו את האנושיות שלנו. כדי להציל את העתיד שלנו ואת ילדינו.”

“לפני שנסחף לגמרי, הוא מצא את עצמו מהרהר—לא בפעם הראשונה—במוזרותם של המבוגרים. הם נטלו משלשלים, משקאות חריפים או כדורי שינה כדי לגרש את אימתם וכך יבוא השינה, ואימותיהם היו כה מאולפות וביתיות: העבודה, הכסף, מה יחשוב המורה אם לא אצליח לקנות לג'ני בגדים יפים יותר, האם אשתי עדיין אוהבת אותי, מי הם חבריי. הן היו חיוורות לעומת הפחדים שכל ילד שוכב איתם לחי אל לחי במיטתו החשוכה, בלי איש להתוודות בפניו בתקווה להבנה מושלמת מלבד ילד אחר. אין טיפול קבוצתי או פסיכיאטריה או שירותי רווחה קהילתיים לילד שחייב להתמודד מדי לילה עם הדבר שמתחת למיטה או במרתף, הדבר שמביט בעזות ומקפץ ומאיים ממש מעבר לנקודה שאליה יגיע המבט. אותו קרב בודד חייב להתנהל לילה אחר לילה, והתרופה היחידה היא ההתאבנות הסופית של היכולות הדמיוניות, וזה נקרא בגרות.”

“עליבותו של השינה היא מעבר להבנתם של בני האדם”

“אני מרגישה שיש תמיד משהו שמנסה למשוך אותנו חזרה אל השינה, שיש באהבה הזאת של הנאות החושניות משיכה מסעירה שמשיכה אותנו.”

“זהו היום אשר ה' עצמו עשה! עשה בו משהו לפני שיתחיל לדהות! עשה משהו שאמרת! עשה זאת לפני שיהיה זמן ללכת לישון!”

“אומרים שאהבה עיוורת; המין אטום בפני התבונה ולועג לכוחם של כל הפילוסופים. אבל למעשה, הבחירה המינית של אדם היא התוצאה והסיכום של אמונותיו היסודיות. אמרו לי מה מושך אדם מבחינה מינית, ואומר לכם את כל פילוסופיית החיים שלו. הראו לי עם מי האדם שוכב, ואומר לכם את הערכתו את עצמו. לא משנה איזה עיוות מלמדים אותם על סגולת האנוכיות, המין הוא המעשה האנוכי ביותר מכול, מעשה שהם אינם יכולים לבצע לשום מניע מלבד הנאתם שלהם — רק נסו לחשוב על ביצועו ברוח של צדקה חסרת-אנוכיות! — מעשה שאינו אפשרי בהשפלה עצמית, אלא רק בהתרוממות עצמית, רק מתוך הביטחון שהם נחשקים ושראויים להיות נחשקים. זהו מעשה המחייב אותם לעמוד עירומים ברוח, כמו גם בגוף, ולקבל את האגו האמיתי שלהם כקנה המידה לערכם. הם תמיד יימשכו אל האדם המשקף את חזונם העמוק ביותר על עצמם, אל האדם שהכנעתו מאפשרת להם לחוות — או לזייף — תחושת ערך עצמי .. אהבה היא תגובתנו לערכינו הגבוהים ביותר — ואינה יכולה להיות דבר אחר.”

“עליך להיות חי יותר מן החיים. עליך לראות את החושך רוקד ולשמוע את הדממה שרה. עליך להיות ער יותר מן האור, כי לא נולדנו ישנים, ולא עלינו לחיות ישנים. רק אז תרדמתו של המוות תהיה מתוקה.”

“אם אתה אוהב מישהו, אתה לא אמור לרצות שהוא יחזור. עדיף שינה שלווה באדמה מאשר חיים של זומבי — לא באמת מת, אבל גם לא באמת חי.”