“לפני שנסחף לגמרי, הוא מצא את עצמו מהרהר—לא בפעם הראשונה—במוזרותם של המבוגרים. הם נטלו משלשלים, משקאות חריפים או כדורי שינה כדי לגרש את אימתם וכך יבוא השינה, ואימותיהם היו כה מאולפות וביתיות: העבודה, הכסף, מה יחשוב המורה אם לא אצליח לקנות לג'ני בגדים יפים יותר, האם אשתי עדיין אוהבת אותי, מי הם חבריי. הן היו חיוורות לעומת הפחדים שכל ילד שוכב איתם לחי אל לחי במיטתו החשוכה, בלי איש להתוודות בפניו בתקווה להבנה מושלמת מלבד ילד אחר. אין טיפול קבוצתי או פסיכיאטריה או שירותי רווחה קהילתיים לילד שחייב להתמודד מדי לילה עם הדבר שמתחת למיטה או במרתף, הדבר שמביט בעזות ומקפץ ומאיים ממש מעבר לנקודה שאליה יגיע המבט. אותו קרב בודד חייב להתנהל לילה אחר לילה, והתרופה היחידה היא ההתאבנות הסופית של היכולות הדמיוניות, וזה נקרא בגרות.”

המקור באנגלית: קרא את המקור ←