“כשהיא התכופפה מעליו, דמעותיה נפלו על מצחו. הנער זע וחייך בשנתו, כאילו סימני הרחמים והחמלה הללו העירו איזה חלום נעים של אהבה וחיבה שמעולם לא הכיר; כשם שמנגינה עדינה, או רחש המים במקום שקט, או ניחוח של פרח, או אפילו הזכרתה של מילה מוכרת, מעלים לעיתים לפתע זיכרונות עמומים של מראות שמעולם לא היו, בחיים האלה; הנעלמים כמשב רוח; ושנדמה כי איזו זיכרון קצר של קיום מאושר יותר, שחלף זה מכבר, הוא שעוררם, שכן שום מאמץ רצוני של הנפש אינו יכול לעולם להעלותם מחדש.”

המקור באנגלית: קרא את המקור ←