שקט

“כאשר השתיקה נעשית שקטה, היא מדברת בשקט אך בקול רם”

“נשמה עצובה זקוקה לאופק אינסופי שיכול להשליך את כל צערה אל תוך דממת הריק הנצחי!”

“כשאתה חושב בדממה אינך יכול לומר את אשר על לבך”

“השתיקה שלך רועמת ביותר לאלה שאוהבים אותך הכי הרבה”

“למה עליך לדבר את מחשבותיך? אם מילים יפות נדבקות בגרונך, השתיקה תעשה את כל מטרותינו טוב יותר.”

“זה בטבעה של הפיזיקה לשמוע את הפיות הרועשים ביותר מעל פני המקיפים ביותר”

“מילה אינה ממלאת את הריקים, אלא פורייה של השתיקה”

“אני נכסף ליום שבו אשמע את המוזיקה בלי שום שיר.”

“השליטה של המזיק, של הטוען, של התוקף תלויה בעיקר בשתיקה של הנשים.”

“כשאתה זועם, תישב בשתיקה ולא תדבר”

“שום דבר אינו משלים מוח מהיר טוב יותר מלשון איטית. ושום דבר אינו מחמיר מוח איטי טוב יותר מלשון מהירה.”

“האמת עבור כל אדם היא דבר מורכב מאוד. עבור סופר, מה שאתה מחסיר ממנו אומר לא פחות ממה שאתה כולל בו. מה נמצא מחוץ לגבולות הטקסט? הצלם מקיף את התמונה; הסופרים מקיפים את עולמם. אמא וינטרסון התנגדה למה שכתבתי, אך לדעתי מה שמחסרתי היה התאומה השתיקה של הסיפור. יש כל כך הרבה דברים שאיננו יכולים לומר, כי הם כואבים מדי. אנחנו מקווים שהדברים שאנחנו יכולים לומר ינחמו את השאר, או יסכימו להם בצורה כלשהי. הסיפורים הם פיצוי. העולם לא צודק, לא הוגן, לא ניתן להבינו, לא בשליטה. כשאנחנו מספרים סיפור אנחנו מפעילים שליטה, אך בצורה שמגירה חור, פתח. זה גרסה, אך לא הגרסה הסופית. וייתכן שאנחנו מקווים שהשתיקות יישמעו על ידי מישהו אחר, ויסיפור יוכל להמשיך, להיספר מחדש. כשאנחנו כותבים אנחנו מציעים”

“אז, כבר אז, הוא העלה בדעתו את הדממה שריחפה מעל המיטות שבהן הניח לאנשים למות. שם וכאן היה זה אותו השקט החגיגי, ההפוגה שלאחר הקרב; זו הייתה דממת התבוסה. אבל הדממה שכעת אפפה את ידידו המת, כה צפופה, כה דומה לדממת הלילה של הרחובות ושל העיר ששוחררה סוף־סוף, הבהירה לרייה באכזריות שהתבוסה הזאת הייתה סופית, הקרב האסוני האחרון שמסיים מלחמה והופך את השלום עצמו לרע שאין לו מרפא. הרופא לא יכול היה לדעת אם טרו מצא מנוחה, עכשיו שהכול תם, אך לגבי עצמו חש שאין עוד כל אפשרות למנוחה מעתה ואילך, כשם שאין הפוגה לאם ששכלה בן או לאדם הקובר את ידידו.”

“אי אפשר לראות שום דבר כראוי כשהעיניים שלך מטושטשות מדמעות. ברוב הדברים אי אפשר להשיג את מה שרוצים אם רוצים אותו נואשות מדי: מכל מקום, אי אפשר להפיק ממנו את המיטב. עכשיו! בואו נדבר באמת ברצינות — זה משתיק את כולם. אני מוכרח לישון טוב הלילה — זה מביא שעות של ערות. משקאות טעימים מתבזבזים על צימאון רעב באמת. האם גם כאן עצם עוצמת הגעגוע היא שמורידה את מסך הברזל, שגורמת לנו להרגיש כאילו אנו מביטים אל תוך ריק כשאנו חושבים על מתינו? מי שמבקש (לפחות מי שמבקש בלהיטות יתרה מדי) לא מקבל. אולי לא יכול.”

“לשם שיתאמר, צריך שתהיה שתיקה. לפני, ואחריה.”

“אלה שנעלבים מן העוול הם שיסרבו להיות מושתקים”

“הפגיונות של השתיקה נמשכים זמן רב יותר מכל דבר שנאמר אי פעם”

“כעס הוא רועש, זעם הוא מחריש אוזניים, וחימה היא רועמת; רק אהבה יכולה להשתיק אותם.”

“החברה, כפי שאנו ייסדנו אותה, לא יהיה לה מקום בשבילי, אין לה דבר להציע; אך הטבע, שגשמיו המתוקים יורדים על הצדיק ועל הרשע כאחד, יהיו לו בקיעים בסלעים שבהם אוכל להסתתר, ועמקים נסתרים שבדממתם אוכל לבכות בלי שיפריעו לי. הוא יתלה את הלילה בכוכבים כדי שאוכל ללכת בחוץ בחשכה בלי למעוד, וישלח את הרוח על עקבותיי כדי שאיש לא יוכל להתחקות אחרי אל פגיעתי: הוא יטהר אותי במים רבים, ובצמחי מריר יעשה אותי שלם.”

“כל הטענות הפילוסופיות, כל ניסיון לחשוב, לרבות כל מעשה של ניסוח בעל פה או בכתב של טיעון ורעיונות המובעים מטפורית, כפופים לדינמיקה ולמגבלות של השפה האנושית. המחשבה המדוברת היא רק חלק מכל מסר פילוסופי; החלק האחר אינו נאמר משום שאי אפשר לומר אותו. לבה של כל טענה פילוסופית מהדהד בהד השתיקה, המחשבה השוכנת בין השורות.”