“כמות הסבל הכוללת בשנה בעולם הטבע היא מעבר לכל התבוננות הגונה. במשך הדקה שלוקחת לי לחבר את המשפט הזה, אלפי בעלי חיים נאכלים חיים, רבים אחרים בורחים על נפשם, מייבבים מפחד, אחרים נטרפים לאטם מבפנים בידי טפילים מגרדים, אלפים מכל הסוגים מתים מרעב, מצמא וממחלה. כך מוכרח להיות. אם אי פעם יהיה זמן של שפע, עצם העובדה הזאת תוביל אוטומטית לגידול באוכלוסייה עד שהמצב הטבעי של רעב ואומללות ישוב על כנו. ביקום של אלקטרונים ושל גנים אנוכיים, כוחות פיזיקליים עיוורים ושכפול גנטי, יש אנשים שייפגעו, אנשים אחרים יתמזל מזלם, ולא תמצאו בכך שום חרוז ושום היגיון, וגם לא שום צדק. ליקום שאנו צופים בו יש בדיוק התכונות שהיינו מצפים להן אילו, בבסיסו, אין תכנון, אין תכלית, אין רוע, אין טוב, אין אלא אדישות חסרת רחמים.”
ריצ'רד דאוקינס