שגרה

“במהלך תקופתי באסטרונומיה בגובה רב, חזיתי דרך קבע בעובדים שנשמו חמצן רפואי, פחמן דו-חמצני תעשייתי, חנקן וגז הליום כחלק משגרת עבודתם היומית.”

“בעולם האקדמי, רוב העבודה שנעשית היא פקידותית. חלק גדול מהעבודה שנעשית בידי פרופסורים היא שגרתית.”

“פתיתי שלג הסתחררו ורקדו על פני המרפסת. האוברלוק השקיף עליה כפי שהשקיף זה כמעט שלושה רבעים של מאה, חלונותיו המוחשכים כעת מזוקנים בשלג, אדיש לעובדה שהוא נותק כעת מן העולם… בתוך קליפתו השלושה מהם עסקו בשגרת הערב המוקדמת שלהם, כמו חיידקים הלכודים במעיו של מפלצת.”

“זה לגדול אחרת. זה רגישות קיצונית. זה בור ללא תחתית של תחושה שאתה נכשל, ואז שלושה ימים אחרי זה מרגיש שאתה יכול לעשות הכל, רק כדי לסיים את השבוע בדיוק במקום שבו התחלת. זה לא ללמוד מהטעויות. זה חוסר אמון באנשים כי נפגעת מספיק. זה רגעים של ידיעה שהכאב שלך נגרם על ידך, ולאחר מכן האשמה של העולם. זה רצון להקשיב, אבל כבר לא יכול כי החיים שלך היו מלאים באנשים ששפטו אותך. זה להילחם כדי להיות צודק; כדי שלפעם אחת מישהו יכבד וישמע אותך. זה חיים מתישים של משחקים אינסופיים עם אנשים, כדי למצוא גירוי. זה ריכוז יתר, כה אינטנסיבי על מה שמציק לך, שלא אפשר לך להתרכז במשהו אחר זמן רב. זה שגרה של שכחת דברים ללא סוף. זה שעמום וחוסר שביעות רצון שמוביל אותך להיכנס לחיבוק של כל מי שיש לו סבלנות להישאר. זה מתיש אותך. זה מתיש את כולם. זה גורם לך לשאול את תכניתו של אלוהים. אתה מפרש הכל באופן מוטעה, ומאפשר למוח היצירתי שלך למלא את הפערים באותן שרשראות ישנות שכובלות אותך. זה מצמצם את הראייה של מי שאתה מרשה להיכנס לחייך. זה לדבר ולפעול בלי לחשוב. זה להתנתק מאנשים שאתה אוהב כי המוח שלך מחזיר אותך למה שלא תוכל לשחרר. זה נטילת סיכונים, חיפוש ריגושים ומצב רוח מתמשך. אתה תולה את התקווה שלך על "סימנים" ומוותר על ההיגיון לתקווה. זה מסירות למתנות ולכישרונות שניתנו לך, שמספקים הקלה זמנית. זה אחיזה בקבלה של אחרים – כמו ילד מפוחד שנעזב על המדרכה. זה דחף שאין לו סוף, ובלי "מיקוד" הוא לא מוביל לשום מקום. זה הכעס העמוק כשמישהו שאתה אוהב פוגע בך, והאהבה הגדולה כשזה לא קורה. זה יופי כשיש לו מטרה. זה ייסור כשאין. זה נקרא הפרעת קשב.”

“ישנה שטף בלתי פוסק של חידוש אל העולם, ואף על פי כן אנו סובלים קהות מדהימה. די לי לרמוז לאיזה סוג של דרשות עדיין מאזינים בארצות המוארות ביותר. ישנם מילים כגון שמחה ויגון, אך הן רק פזמון של מזמור, המושר במבטא אפי, בעוד שאנו מאמינים בשגרתי ובנחות.”

“בלעדיו השגרה היומית שלנו הייתה הופכת למייגעת ומשעממת, טרחה ולא שמחה”

“הפסיקו ללכת דרך תנועותיה של שגרה מותנית והתחילו לנקוט במודע פעולה בהתאם לכוונתכם המדומיינת”

“ישנם אנשים עליהם קשה מאוד לומר דברים שיספרו אותם מיד וברמה המלאה באספקטים הטיפוסיים והמאפיינים ביותר שלהם; אלה הם האנשים שנקראים בדרך כלל "רגילים" ומתחשבים כ"הרוב", ואכן הם מהווים את הרוב הגדול בחברה. ברומאניהם ובסיפורים של הכותבים נוטים בחירה וצגה מרהיבה ואמנותית של סוגים חברתיים שמתקשים למצוא אותם בחיים האמיתיים, אך הם יותר אמיתיים מחיים עצמם. פודקולוזין, כטיפוס, אולי מוגזם, אך הוא לא זר לחלוטין. כמה אנשים חכמים, לאחר שסיפר להם גוגול על פודקולוזין, מגלים מיד שרבים מחבריהם דומים לו בצורה מופלאה. ידעו לפני גוגול שהחברים שלהם דומים לפודקולוזין, רק שלא ידעו עדיין שזהו שמם... אולם השאלה עומדת בפנינו: מה על הכותב לעשות עם האנשים האמיתית "רגילים" לחלוטין, ומהו הדרך להציגם לק”

“פיזיקה היא המקצוע היחיד שבו הנבואה לא רק מדויקת אלא גם שגרתית”

“אם אתה מחכה לרגע המושלם, לעולם לא תכתוב דבר כי הוא לעולם לא יגיע. אין לי שגרה. אין לי שום דבר חסין תקלות. אין שום דבר חסין תקלות.”

“בני אדם יוצרי כלים תמיד מייצרים כלים שיעזרו לנו להשיג את מה שאנחנו רוצים, ומה שאנחנו רוצים לא השתנה במשך אלפי שנים, משום שלפי כל מה שאפשר לדעת התבנית האנושית לא השתנתה גם היא. אנחנו עדיין רוצים את הארנק שתמיד יהיה מלא בזהב, ואת מעיין הנעורים. אנחנו רוצים את השולחן שיכסה את עצמו באוכל טעים בכל פעם שנאמר את המילה, ושאחר כך ינוקה בידי משרתים בלתי נראים. אנחנו רוצים את מגפי שבעת המילין כדי שנוכל לנסוע במהירות רבה, ואת כובע האופל כדי שנוכל לרגל אחרי אנשים אחרים בלי להיראות. אנחנו רוצים את הנשק שלעולם לא יחטיא, ואת הטירה שתשמור עלינו בטוחים. אנחנו רוצים התרגשות והרפתקה; אנחנו רוצים שגרה וביטחון. אנחנו רוצים שיהיו לנו מספר רב של בני זוג מושכים מינית, ואנחנו גם רוצים שמי שאנחנו אוהבים יאהבו אותנו בחזרה, ויהיו נאמנים לנו לחלוטין. אנחנו רוצים ילדים חמודים, חכמים, שיתייחסו אלינו בכבוד המגיע לנו. אנחנו רוצים להיות מוקפים במוזיקה, ובריחות משכרים ובחפצים חזותיים מושכים. אנחנו לא רוצים שיהיה לנו חם מדי או קר מדי. אנחנו רוצים לרקוד. אנחנו רוצים לדבר עם החיות. אנחנו רוצים שיקנאו בנו. אנחנו רוצים להיות בני אלמוות. אנחנו רוצים להיות אלים. אבל בנוסף לכך, אנחנו רוצים חוכמה וצדק. אנחנו רוצים תקווה. אנחנו רוצים להיות טובים.”

“כאשר הונחיתי להשתמש בחמצן רפואי כדי לבצע את עבודתי במצפה הכוכבים W. M. Keck בין 2001 ל-2006, מעולם לא נאמר לי דבר על המידע הבריאותי המשפטי שכיום מופיע על בלוני חמצן. זיכרונותיי מבלוני החמצן הרפואי הירוקים שהיינו משתמשים בהם מדי יום הם שלא היה עליהם שום מידע, ומעולם לא קיבלנו קורס הכשרה מוכר וחוקי למתן חמצן לשימוש שגרתי יומיומי, או מרשם רפואי מרופא. הראו לנו את שלושת בלוני החמצן במתקן ואמרו לנו להשתמש בהם בכל פעם שפיתחנו כאבי ראש, דבר שקרה כמה פעמים ביום. היה מקובל למצוא את כל שלושת בלוני החמצן בשימוש בידי עובדים אחרים בגובה רב מאוד, ולהיאלץ לעמוד בתור כדי לקבל תור לגז הרפואי המופלא.”

“אזור הנוחות הוא למעשה הרגלי החיים היומיים שלך – מצב פסיכולוגי בו מרגישים מוכרים, בטוחים, נוחים ויציבים.”

“אם מדינה אינה מנוהלת היטב, כל מיני אסונות יהפכו לשגרה של אותה מדינה!”

“הייתי נוהג כל כך להכיל את אלברטין איתי, ובפתאומיות ראיתי בצורה חדשה את הרגלה. עד כה ראיתי אותה בעיקר ככוח מחק שמחק את הייחודיות ואפילו את ההכרה בחושיי; עתה ראיתי אותה כאלוהות מרתיעה, כזו חבורה כל כך אלי, פניה הנעלים כה צופות בחיי, שאם תתנתק, אם תסתובב אליי, האלוהות הזעירה שאפילו לא הבחנתי בה, היא מושכת כאבים יותר מרחבים מכל אחרים, ומתנהגת כקשה כמותה של המוות עצמו.”

“אני טובעת בנגטיביזם, בשנאה עצמית, בחשד, בשיגעון – ואפילו אני לא חזקה מספיק כדי לסרב את הרוטינה, את השגרה, כדי להפשיט את הדברים; לא, אני ממשיכה ללכת, מפחדת שהאדמה השחורה מאחורי עיניי תפרוץ, זורעת כמו מגפה כהה; מפחדת שהמחלה שמזעזעת את הלב שלי עם חוסר רחמים בלתי אישי תפרוץ בצורה ברורה כפצעים וזבובים, צועקת: "בגדנית, חוטאת, שקרנית.”

“אני שרה שירים של שאקירה מול מראת האמבטיה שלי לתוך מברשת השיער שלי כבר נצח. זה כמו שגרה יומיומית.”

“כיוון שאנשים מתים בכל רגע, איזו אהבה חסרת רגישות ומלאכותית היא זו, להקדיש יום אחד מתוך שגרה אנוכית לציון גאה ופטריוטי של טרגדיה. כשם שאלוהים מתגרה באלה המעשרים פשוט משום שהם מרגישים שעליהם לעשר, כך אני מתגרה באלה המציינים פשוט משום שהם מרגישים שעליהם לציין.”

“למד את עצמך ופיתח את שגרת ההשראה האישית שלך, והחל אותה על חייך מדי יום כדי לעזור לך ליצור את החיים יוצאי הדופן שמגיעים לך.”

“אין לבקשותינו כוח רב פעמים משום שהן הופכות לריטואל. כאשר אנו חוזרים על מילים דומות בדרכים דומות כל כך עד שהן הופכות לא רק לתרגום אלא למעין תקשורת פנימית, הן מאבדות את עוצמתן.”