גאווה

“המידות הטובות הן חסכניות, אך גם כמה מן המידות הרעות הן כאלה... הגאווה היא נאה, חסכונית; הגאווה מחסלת מידות רעות רבות כל כך, ואינה מניחה להתקיים אלא לעצמה, עד שנדמה כאילו היה זה רווח גדול להחליף יהירות בגאווה. הגאווה יכולה להסתדר בלי משרתים, בלי בגדים נאים, יכולה לחיות בבית בן שני חדרים, יכולה לאכול תפוחי אדמה, סלק, שעועית, תירס מושרה באפר, יכולה לעבוד באדמה, יכולה לנסוע ברגל, יכולה לדבר עם אנשים עניים, או לשבת בדממה, שבעת רצון, באולמות מפוארים. אך היהירות עולה כסף, עמל, סוסים, גברים, נשים, בריאות ושלום, ובסופה היא עדיין כלום; דרך ארוכה המוליכה לשום מקום. רק חיסרון אחד; אנשים גאים הם אנוכיים עד לבלי נשוא, ואילו היהירים הם עדינים ונותנים.”

“היא ממש לא שנאה אותו. לא, השנאה נעלמה מזמן, וכבר מזמן היא התביישה על כך שאי פעם חשה כלפיו סלידה שאפשר לקרוא לה כך. הכבוד שרחשה לו בעקבות ההכרה בתכונותיו הטובות, שהיה בתחילה בלתי רצוי, הפסיק מזמן להיות משהו שמעיק עליה; עכשיו הוא הפך למשהו ידידותי יותר בזכות העדות החיובית ששמעה עליו אתמול, שהאירה את אופיו באור כל כך אוהד. אבל מעל הכל, מעל הכבוד וההערכה, היה בתוכה רצון טוב שלא ניתן להתעלם ממנו. זו הייתה הכרת תודה – לא רק על כך שפעם אהב אותה, אלא על כך שהוא עדיין אוהב אותה מספיק כדי לסלוח על כל העוקצנות והמרירות שהפגינה כשדחתה אותו, ועל כל ההאשמות הלא מוצדקות שהטיחה בו. הוא, שחשבה שינסה להימנע ממנה ככל האפשר, נראה במפגש המקרי הזה כמי שמבקש לשמר את הקשר, ובלי שום מחוות מוגזמות או התנהגות מוזרה, הוא פנה לבקש את הערכת חבריה ושאף להכיר אותה לאחותו. שינוי כזה מצד גבר בעל גאווה כזו עורר בה לא רק פליאה אלא גם הכרת תודה – כי ברור שזה נובע מאהבה, אהבה יוקדת; ובתור שכזו, הרושם שזה הותיר בה היה מעודד, ובהחלט לא בלתי נעים, גם אם היא לא ידעה בדיוק איך להגדיר אותו.”

“כי עם כל שיקום מהמחלה הנפשית חייבים להיות גם כבוד בריא, מסוים. יש נקודה מסוימת במצבים כאלה שבה רק שלוש אפשרויות נותרו: הראשונה היא התעלות שטנית, השנייה – דמעות, והשלישית – צחוק.”

“אל תתמלא יותר מדי מעצמך בגלל האופן שבו אנשים מריעים לך. כשהראש שלך מתנפח, זה אומר שיש שם עוד יותר מקום ריק למלא!”

“לומר על מישהו, ״חסרה לו הבנה״, הוא קאשאיי פתוח (חולשה פנימית של כעס-גאווה-רמייה-חמדנות).”

“הערך את עצמך ואת ייעודך כראוי, והיה גאה בו”

“סופרים רבים עושים את הטעות בכך שהם מציגים את קוראיהם כמו לזרוס, בלי שמץ של אכפתיות, משליכים ספרים אל הקוראים כדי שיטחנו אותם כאילו היו כלבים.”

“אין דבר חדש תחת השמש מלבד זה של הבן. מרד האדם באלוהים תמיד נבע מכך שהוא העדיף ליפול בגאווה מאשר לעלות בענווה.”

“אל תרגיש טוב יותר מאף אחד, רק משום שאתה מרגיש כמו משהו. תמיד שמור במעמקי דעתך שהיית כלום לפני שנהיית משהו, ושהדבר שאתה סבור שאתה אמור להיות הוא כלום מוחלט.”

“אין בעיה להתענג על גאווה כשאנשים משבחים אותך, אבל באותו הזמן צריך גם להיות בדעה ש״כך לא צריך להיות״.”

“גאוותי נפלה עם מזלי”

“הלילה, אנו מתכנסים כדי לאשר את גדולתה של אומתנו — לא בגלל גובהם של גורדי השחקים שלנו, או עוצמתו של צבאנּו, או גודלה של כלכלתנו. גאוותנו מבוססת על הנחה פשוטה מאוד, המסוכמת בהכרזה שנעשתה לפני יותר ממאתיים שנה.”

“יופי חיצוני הוא המסגרת ליצירת המופת של נשמתך”

“כדי להבין טוב יותר את אלוהים עלינו תחילה לנפץ את הרעיון שלנו על אלוהים — אולי אפילו יום אחר יום. אולי הוא גדול מכדי להישאר דחוס בתוך המוח האנושי. אולי הוא מפלח אותו לרווחה; זו הסיבה שהאינטלקטואליזם היומרני נכשל לעיתים קרובות כל כך בהבנת מושג האלוהים: הוא מקבל רק את מה שהוא יכול להסביר, ובתוך כך מוצא מקורות נעלים ממנו פוגעניים. מה שאנו יכולים לקבוע בביטחון הוא שהאמונה היא הפתח המאפשר לאלוהים, הכוח הבלתי צפוי והבלתי נראה הזה, לנוע פנימה והחוצה מן המוח בלי כל מכאובי הבלבול.”

“היא קיבלה אותו כפי שהיה וחסכה ממנו הרבה בדידות. הוא היה לא הוגן: בעוד שדמיונו והבלו העניקו לה חשיבות רבה מדי, גאוותו העניקה לה מעט מדי. הוא גילה את הפרדוקס האכזרי שלפיו אנו תמיד מרמים את עצמנו פעמיים לגבי האנשים שאנו אוהבים - תחילה לטובתם, ואז לרעתם.”

“איך הגעתם לילה זה עם ראשיכם מונפים? "תעברו צד, אנחנו באים! תתנו לנו את כל הזכות, ואל תעזו לנשום מילה לפניינו. תשלמו לנו כל סוג של כבוד, כזה שאף אחד לא שמע עליו, ואנחנו נטפל בנכם גרוע מכל שועל!" הם נלחמים למען הצדק, הם עומדים על זכויותיהם, ובעצם הם זממו נגדו כמו אינפידלים במאמרם. אנחנו דורשים, לא מבקשים, ואתם לא תקבלו תודה מאתנו, כי אתם פועלים למען שביעות רצונכם האישית! סוג של היגיון מוזר... הוא לא הלווה לכם כסף, הוא לא חייב לכם דבר, אז על מה אתם חושבים, אם לא על תודה? אז איך אתם יכולים לדחות אותה? מטורפים! הם רואים את החברה כברברית ואנושית, כי היא קוראת בושה לנערה הסדומה; אך אם אתם חושבים שהחברה היא ברברית, עליכם לחשוב שהנערה סובלת מהגינוי של החברה, ואם היא סוב”

“כאשר האדם בא אל נוכחותו של אלוהים, הוא ימצא, בין אם ירצה בכך ובין אם לאו, שכל אותם דברים שנדמה היה שהם עושים אותו שונה כל כך מן האנשים של זמנים אחרים, או אפילו מן האני הקודם שלו, נשרו ממנו. הוא חזר למקום שבו תמיד היה, שבו כל אדם תמיד נמצא.”

“חבל על הציפור שמוצאת מחסה ועומדת על העץ הגבוה בעל השורשים הרדודים כדי להתפאר במלודיות המתוקות שלה, כי היא תשיר קינה הרמונית ביום שבו תגיע הסערה העזה. אבל הציפורים שיבנו את קינן על העץ הגבוה, המושרש עמוק באדמה, יחייכו וישירו הללויה כאשר יראו את הסערה מתקרבת מרחוק”

“כל תחושת ההצלחה המנופחת נמחקת כשנמצאים בין בני משפחה. אין לחץ להיתפס כ״הגאון״, אלא דווקא הנחמה שבכך שתמיד אתה התלמיד.”

“ועכשיו אני רואה את פני האל, ואני מרומם את האל הזה מעל הארץ, את האל הזה אשר אותו ביקשו בני האדם מאז באו לכלל הוויה, את האל הזה אשר יעניק להם שמחה ושלום וגאווה. האל הזה, המילה האחת הזאת: אני.”