מוזיקה

“המוזיקה היא הצורה הגבוהה ביותר של הפילוסופיה של התודעה המודעת”

“האש? היא חיה כל עוד אני חי. אנחנו מדברים וחושבים יחד כל הלילה. היא בשבילי כמו ספר – הספר היחיד שלמדתי אי־פעם לקרוא; והיא מספרת לי לא מעט סיפור ישן. היא מוזיקה, כי הייתי מזהה את קולה בין אלף, ויש קולות אחרים בשאגתה. יש לה גם תמונות. אינך יודע כמה פנים משונות וכמה מראות שונים אני מתחקה אחריהם בגחלים הלוהטות. היא הזיכרון שלי, האש הזאת, והיא מראה לי את כל חיי.”

“אנו נושאים בתוכנו עומק כה גדול של היסטוריה אנושית בכל תחומי האמנות – האם מדובר באופרה או במתמטיקה, בציור או במוזיקה קלאסית או ג'אז. יש כל כך הרבה דברים ללמוד, ספרים חדשים לקרוא, ובעיקר – תמיד יש דרכים לשנות רעיונות ישנים ולהציע אחרים חדשים.”

“אין שום כלל שאומר שאתם חייבים לאהוב את הנרי רולינס המוזיקאי או השחקן.”

“שכח את קולך, שר! שכח את רגליך, רקוד! שכח את חייך, חיה! שכח את עצמך והיה!”

“אני לא אוכל להסיר ממני את השמים.”

“הבט סביבך, אית'ן," אמרתי. "סוף העולם. זה הפרס שאתה רוצה? אתה באמת רוצה שהכול ייהרס — הטוב עם הרע? הכול?" "אין כס למתנֶסיס," מלמל אית'ן. "אין כס לאמא שלי." "אמרת שאמא שלך היא אלת האיזון," הזכרתי לו. "האלים הקטנים ראויים לטוב יותר, אית'ן, אבל חורבן מוחלט הוא לא איזון. קרונוס לא בונה. הוא רק הורס." אית'ן הביט בכס המעלה ניצוצות של הפייסטוס. המוזיקה של גרובר המשיכה להתנגן, ואית'ן התנדנד לצליליה, כאילו השיר מילא אותו בנוסטלגיה — בכמיהה לראות יום יפה, להיות בכל מקום חוץ מכאן. עינו הטובה מצמצה. ואז הוא הסתער... אבל לא עליי. בעוד קרונוס עדיין היה על ברכיו, אית'ן הנחית את חרבו על צווארו של אדון הטיטאנים. זה היה אמור להרוג אותו מיד, אבל הלהב התנפץ. אית'ן נפל לאחור, אוחז בבטנו. רסיס מלהבו שלו ניתז לאחור וננעץ בשריונו. קרונוס קם בקושי, מתנשא מעל משרתו. "בגידה," נהם. המוזיקה של גרובר המשיכה להתנגן, ועשב צמח סביב גופו של אית'ן. אית'ן הביט בי, פניו מתוחות מכאב. "ראויים לטוב יותר," הוא גנח. "אם רק היו להם... כיסאות-" קרונוס חבט ברגלו ברצפה, והרצפה נבקעה סביב אית'ן נקאמורה. בנה של נמסיס צנח דרך סדק שעבר ישר בלב ההר — ישר אל האוויר הפתוח. "זהו זה בשבילו." קרונוס הרים את חרבו. "ועכשיו לשארכם.”

“בציורים, במוזיקה, בשירה, באדריכלות, מרגישים אנחנו את האנרגיה הבלתי-נלכדת הזורמת בנו, באוויר ובאדמה תמיד, שרגיליה להתפזר ולהפוך לבעייתי בחיינו המלאים, במתחמוריות ובמצבי רוח. האמנים מצליחים להחדיר אותה, להכניס אותה לתוך גבולות, ולהפוך אותה נראית לעינינו. יצירות האמנות הטובות ביותר הן כמו סמלי האותות של חווייתנו, מסמנות דברים שאיננו ידענו שמתאמתים אבל עכשיו כן.”

“זה כמעט תמיד המקרה: יצירת אמנות זוכה לתהילתה כשהיא נתפסת כפוגענית.”

“מלחין חירש הוא כמו טבח שאיבד את חוש הטעם. כמו צפרדע שאיבדה את קרומי הרגליים שלה. כמו נהג משאית שרישיונו נשלל. זה היה מוציא כל אחד משיווי משקלו, לא ככה? אבל בטהובן לא נתן לזה לשבור אותו. בטח, בהתחלה הוא ודאי היה קצת מדוכדך, אבל הוא לא נתן למזל הרע להפיל אותו. זה היה כאילו, בעיה? איזו בעיה? הוא הלחין יותר מתמיד והוציא תחת ידיו מוזיקה טובה יותר מכל מה שכתב אי פעם. אני ממש מעריץ את הבחור. קח למשל את טריו הארכידוכס הזה — הוא היה כמעט חירש כשכתב אותו, אתה מאמין? מה שאני מנסה לומר הוא, בטח קשה לך לא להיות מסוגל לקרוא, אבל זה לא סוף העולם. אולי אתה לא מסוגל לקרוא, אבל יש דברים שרק אתה יכול לעשות. על זה אתה צריך להתמקד — על החוזקות שלך. כמו היכולת לדבר עם האבן.”

“הריתמוס של התנועה הוא ריקוד המוזיקה”

“חברה שבה ניאוף זוגי נסבל חייבת, בטווח הארוך, להיות חברה העוינת לנשים. נשים, מה שלא יאמרו על כך כמה שירי גברים וסאטירות גבריות, הן מטבען מונוגמיות יותר מגברים; זהו הכרח ביולוגי. במקום שבו שולטת הפקרות, הן יהיו אפוא תמיד קרובות יותר להיות הקורבנות מאשר האשמות. גם אושר ביתי נחוץ להן יותר מאשר לנו. והאיכות שבאמצעותה הן מחזיקות גבר ביתר קלות, יופיין, פוחתת מדי שנה לאחר שהגיעו לבגרות, אך אין זה קורה לאותן תכונות אופי —נשים אינן באמת שמות קצוץ על המראה שלנו—שבאמצעותן אנו מחזיקים נשים. כך שבמלחמה האכזרית של ההפקרות נשים מצויות בעמדת נחיתות כפולה. הן משחקות על סכומים גבוהים יותר וגם סביר יותר שיפסידו. אין לי כל אהדה למוסרנים שמקמטים את מצחם לנוכח הגסות הגוברת של הפרובוקטיביות הנשית. הסימנים הללו של תחרות נואשת ממלאים אותי חמלה.”

“אני די רגיש, כן. יש לי נקודה מתה בכל מה שקשור לאמנות חזותית, אבל יש לי אולי רגישות יתר מפצה לשירה ומוזיקה.”

“אה, מוזיקה, הוא אמר, מנגב את עיניו. קסם שמעבר לכל מה שאנו עושים כאן!”

“ואלה שנראו רוקדים נחשבו למשוגעים בעיני אלה שלא יכלו לשמוע את המוזיקה.”

“אני מהסוג של אנשים שצריכים להרגיש שלכל דבר יש סיבה. כשאת יוצאת עם בחור וזה נגמר רע, זה נורא. אבל אם את יכולה לכתוב על זה שיר, אז זה היה שווה את זה.”

“המוזיקה היא שפת הנשמה והביטוי של רגשות פנימיים עמוקים”

“קבצי מוזיקה והורדות אכן שינו במידה רבה את המטבע של המוזיקה”

“אם באמת אהבת מישהו והוא לא יכול היה להיות בחייך, לא תפגע בו. תתפלל בשבילו. תקווה שהוא ימצא את אושרו ואת מקומו בעולם הזה. תרצה שיהיה לו החיים הטובים ביותר, כי אהבה אינה עניין של בעלות, פחד או ייאוש. כשיש לך אחיזה בנצח, אינך צריך להרגיש שהזמן אוזל. הזמן הוא כל מה שיש לך. אהבה אינה משחק של כיסאות מוזיקליים — לתפוס בן זוג ולשבת. היא חיפוש אחר ההתאמה הנכונה לנשמה שלך ולייעוד חייך. בחיים שאינם נגמרים, או שתמצא את מי שרואה אותך כפי שאתה רואה אותו, או מי יודע? אולי, אם יש דבר כזה בני נפש, אלוהים יציג ביניכם, אך ישמור אתכם רחוקים די הצורך זה מזה, עד שכל אחד מכם ימלא משהו חשוב יותר לצמיחתכם או לתוכניתו של אלוהים. מכל מקום, כשאתה מסוגל לעמוד מול הנצח לבדו, תדע מהי אהבה אמיתית, וששחרור אינו עלבון לנשמתך. תוכל לחייך כי האדם שאהבת נושא עמו את ברכות ההגנה שלך, וגם אלוהים חושב על טובתך. תמצא את האדם שישלים אותך כי אלוהים רוצה בכך, בדיוק כמוך.”

“התחזות מוזיקה משנה עמים, השמעת מוזיקה משנה אותך”