“חברה שבה ניאוף זוגי נסבל חייבת, בטווח הארוך, להיות חברה העוינת לנשים. נשים, מה שלא יאמרו על כך כמה שירי גברים וסאטירות גבריות, הן מטבען מונוגמיות יותר מגברים; זהו הכרח ביולוגי. במקום שבו שולטת הפקרות, הן יהיו אפוא תמיד קרובות יותר להיות הקורבנות מאשר האשמות. גם אושר ביתי נחוץ להן יותר מאשר לנו. והאיכות שבאמצעותה הן מחזיקות גבר ביתר קלות, יופיין, פוחתת מדי שנה לאחר שהגיעו לבגרות, אך אין זה קורה לאותן תכונות אופי —נשים אינן באמת שמות קצוץ על המראה שלנו—שבאמצעותן אנו מחזיקים נשים. כך שבמלחמה האכזרית של ההפקרות נשים מצויות בעמדת נחיתות כפולה. הן משחקות על סכומים גבוהים יותר וגם סביר יותר שיפסידו. אין לי כל אהדה למוסרנים שמקמטים את מצחם לנוכח הגסות הגוברת של הפרובוקטיביות הנשית. הסימנים הללו של תחרות נואשת ממלאים אותי חמלה.”

המקור באנגלית: קרא את המקור ←