מוזיקה

“יש צורך להתמקד במכירת חוויה רגשית ולא במוצר או שירות פשוטים – ההשפעה שהעלית על אחרים צריכה להיות נצחית ובעלת משמעות. חוויות אלה חייבות להיות חיוביות וזכורות. זה יגדיל את הסיכויים לחזרה של לקוחות ולהמלצות, ויגרום לאמינות לקוחות. וזהו מה שממנע את קיומן של עסקים, מותגים ומקצועות במשך דורות. העיקרון נשאר זהה עבור קומיקאים, שחקנים, כדורגלנים, מוזיקאים, מנהלי מכירות או כל תחום אחר של מיומנות.”

“אני אכן שומע מוזיקה. רק פסקולים לסרטים, משום שזה כלו רגש וצבעוניות לא ספציפית. אני אוהב את הדרך שבה הפסקולים המודרניים של סרטים הם כלו צבעוניות לא ספציפית. לדוגמה, אם הייתי מערבב את השירים מ-'אינספציה', אני מתגאה שאף אחד לא יוכל לזהות איזה איזה.”

“למוזיקה יש היכולת לבטא, במקצב העליז, כל היבט מזהיר של הקיום, בעוד שבמקצב המהורהר היא מעבירה את הייסורים שבני אדם חווים כשהם תופסים את טבעו החולף של הזמן, ואת העינוי המסתורי של החיים והמוות. המוזיקה עומדת לבדה ביכולתה לתקשר את הסמלים והשלבים של החיים, הן את ההוויה והן את האין-הוויה.”

“הייתי לא באוניברסיטת ניו יורק, עזבתי את בית הורי, קניתי דירה משלי, וחייתי בעצמי. בניתי את המוזיקה שלי, והעליתי את עצמי מהקרקעית למעלה.”

“המוזיקה שלו העניקה לא פחות שמחה מחופשה. היצירתיות במוזיקה שלו והצלחתה בלטו כדוגמה לכל סוגי האמנים, בהרצאות של דוברי עסקים, מהנדסים, ולכל מי שבנה או הקים משהו במקצועו שלו.”

“קיטי ווילס הייתה המלכה היחידה והראשונה של מוזיקת הקאנטרי, ללא קשר לשמות שהציבו לשארינו. היא הייתה השראה גדולה לי כמו לכל הזמרות הנשים בתעשיית המוזיקה הקאנטרית. בנוסף להיותה תרומה יוצאת מן הכלל למוזיקת הקאנטרי, הייתה גם אישה יוצאת מן הכלל.”

“המוזיקה מבטאת את המחשבות והמילים הללו, שאין להן צורה אך יש להן כמיהה לאהבה.”

“אנו בונים דימוי עצמי מזיכרונות מאוחסנים, הכוללים נחיל של אינטראקציות פיזיות וחברתיות, רגשות מעוררי הדים, וחוויות אסוציאטיביות אחרות. תחושת העצמיות נובעת גם מן השפה, הסמלים והחפצים, ששילובים רבי-עוצמה שלהם יוצרים אמונות תרבותיות. אנו בונים עצמי מתוך חוויות ממשיות כמו גם דמיוניות. אמונותיו הרציונליות והלא-רציונליות של אדם מחשלות תחושת עצמי. הספרים שאנו קוראים, המוזיקה שאנו מאזינים לה, הסרטים שאנו צופים בהם, והכנסייה או מפגשים חברתיים אחרים שאנו משתתפים בהם, מהווים פעילויות משמעותיות שמתלכדות ופועלות יחד כדי לעצב את תחושת הזהות שלנו. גורמים תרבותיים מניעים את האופן שבו אנו עובדים, משחקים, מתפללים ומגדלים את ילדינו. לתרבות יש מקורות חיזוק משלה, היכולים להשפיע על חברי החברה לאמץ תחושת עצמי תלויה-הדדית, קהילתית, או תחושת עצמי עצמאית, אינדיבידואליסטית. התרבות אינה גורל, אך איש מאיתנו אינו חסין מפני תמנון התרבות הגדול; זרועותיו נוגעות בנו בכל כיוון שאליו נפנה. זהותנו העצמית מושפעת בעדינות מן התרבות הפוליטית-חברתית השלטת, וכן מושפעת ממעמדנו החברתי הנתפס, כלכלי או אחר.”

“אני לא מאמין שצעירים כיום יכולים לחיות חיים נקיים וטהורים בלי עזרתו של אלוהים. הלחץ החברתי גדול מדי, והפיתויים שהם רואים בסרטים ובטלוויזיה, ומה שהם שומעים במוזיקה שלהם, הם יותר מדי. רק המשיח יכול לתת להם את הכוח לומר לא.”

“כאשר סופרים ומשוררים צעירים, מוזיקאים וציירים נחלשים בשל קיצוץ במימון, הם באים אליי עצובים, לא מלאי חלומות, התרגשות ורעיונות. אז אני נחלשת ומצטמצמת, ונעשית פחות עשירה.”

“מניסיוני האישי, אני יודעת בוודאות שהדבר מספר אחת שמעציב את המתים יותר מאשר צערנו — הוא חוסר המודעות לקיומם סביבנו. הם אכן רוצים שתדברו אליהם כאילו עדיין היו בגוף פיזי. הם אכן רוצים שתשמיעו את המוזיקה האהובה עליהם, תשאירו את תמונותיהם גלויות, ותמשיכו לחיות כאילו מעולם לא עזבו. אולם הזמן ו"השחתה" טשטשו את הקווים בין החיים למתים, בין האדם לטבע, ובין הגשמי לאֶתֶרי. הייתה תקופה שבה האדם יכול היה לתקשר עם בעלי חיים, צמחים, האתר והמתים. כדי לעשות זאת יש צורך לגשת לרמות גבוהות יותר של תודעה, והידע הזה הוסתר מאיתנו. למה? כי אז הצמחים היו אומרים לנו כיצד לרפא את עצמנו. בעלי החיים היו מראים לנו את רגשותיהם, והמתים היו אומרים לנו שמעשים טובים אכן חשובים. בסך הכול, היינו באים לדעת שכולנו אחד. והחשוב מכול, היינו מקבלים אזהרה מפני איומים והזדמנויות, טוב ורע, אמת מול בדיה. היו לנו עיניים הפועלות למען האנושות מכל זווית, וזה מאיים על "המושחתים". חברות סודיות קיימות כדי להסתיר את האמיתות הללו, וכדי לוודא ששקרים נשמרים מדור לדור.”

“יצרתי את דף המייספייס שלי בכיתה ח', כי ככה כל החברים שלי דיברו זה עם זה, אז גם אני יצרתי אחד. ואז, פתאום, החברים שלי התחילו לשים את השירים שלי בפרופילים שלהם, ואז גם הקרובים שלהם, והחברים שלהם במדינות שונות עשו זאת.”

“רחוב שקט תמיד מקבל בברכה מוזיקה טובה!”

“כאשר אני שומע מוזיקה, איני ירא משום סכנה. אני בלתי פגיע. איני רואה שום אויב. אני קשור לזמנים הקדומים ביותר, ולזמנים המאוחרים ביותר.”

“מוזיקה יכולה לגעת ולרפא את הפצע הסודי של הנשמה, שאיש מלבד זאת אינו יכול להגיע אליו”

“אין לי כדור בדולח, אבל אני מוכן להמר על אחת מהזרועות שלי עכשיו שכל עוד יש חשמל, המוזיקה של הראמונס תישאר רלוונטית.”

“שירים הם היומנים שלי; הם תמיד היו כאלה. אתה חייב לתת את אמונך בכולם, כי לרשום את הפרטים והמחשבות האמיתיים והאישיים האלה שהופכים שיר לאותנטי גם חושף אותך לגמרי. אני נתפסת כל הזמן שלא כהלכה; הרבה אנשים פשוט לא מבינים אותי.”

“ג'ון פארמר ישב ליד דלתו בערב אחד בספטמבר, אחרי יום עבודה קשה, כשמוחו עדיין רץ פחות או יותר על עבודתו. לאחר שרחץ, התיישב לשוב וליצור את האדם האינטלקטואלי שבו. היה זה ערב קריר למדי, וכמה משכניו חששו מפני כפור. הוא לא נתן את דעתו למהלך מחשבותיו זמן רב עד ששמע מישהו מנגן בחליל, והצליל ההוא הלם את רוחו. עדיין חשב על עבודתו; אך עיקר מחשבתו היה, שאף על פי שזו המשיכה לרוץ בראשו, והוא מצא את עצמו מתכנן וממציא אותה בניגוד לרצונו, הרי שבקושי נגעה לו. לא יותר מקשקשת עורו, שנשרה ממנו תדיר. אך צלילי החליל הגיעו לאוזניו מתחום אחר מזה שבו עבד, והעלו בדעתו עבודה לכוחות מסוימים שנמנמו בו. הם סילקו בעדינות את הרחוב, ואת הכפר, ואת המדינה שבה חי. קול אמר לו—למה אתה נשאר כאן וחי את חיי היגיעה העלובים האלה, שעה שקיום מפואר אפשרי לך? אותם כוכבים עצמם מנצנצים מעל שדות אחרים מאלה.—אך כיצד לצאת ממצב זה ולהגר לשם בפועל? כל שעלה בדעתו היה לתרגל איזו סגפנות חדשה, להניח למוחו לרדת אל גופו ולגאול אותו, ולנהוג בעצמו כבוד הולך וגובר.”

“החושך, הקול הנגדי שמתרעש ללא הפסקה, מתערב במוזיקה שיש לי בראש.”

“המוזיקה מעוררת את רוחי.”