נאמנות

“וידיעתו נותרה חלקית באופן מעורר רחמים, הארי! את מה שוולדמורט אינו מעריך, הוא אינו טורח להבין. על גמדוני הבית ועל אגדות ילדים, על אהבה, נאמנות ותמימות, וולדמורט אינו יודע ואינו מבין דבר. דבר. שכולם מחזיקים בכוח שמעבר לכוחו שלו, כוח שמעבר להישג ידה של כל קסם, היא אמת שמעולם לא קלט...”

“החבר האמין ביותר שיש לך הוא הצל שלך.”

“אהבה לא אמורה לגרום לחנק ולמוות אם היא באמת אהבה. אל תארזו מישהו בתוך כלוב לא נוח רק משום שאתם רוצים להבטיח את ביטחונו בחייכם. הציפור יודעת היכן מקומה, ולעולם לא תעוף אל קן שגוי.”

“היה זה מעורר רחמים שאדם שנולד באווירה חופשית ובריאה יאזין להתפרצויותיהם הצנועות והלבביות של נאמנות כלפי מלכם וכנסייתם ואציליהם; כאילו היה להם איזשהו יתרון לאהוב ולכבד מלך וכנסייה ואציל יותר מאשר לעבד יש יתרון לאהוב ולכבד את השוט, או לכלב יש יתרון לאהוב ולכבד את הזר שבעט בו! אוי, יקירי, כל סוג של מלוכה, יהא אשר יהא השינוי בו, כל סוג של אריסטוקרטיה, יהא אשר יהא הגיזום בו, הוא בצדק עלבון; אבל אם נולדת וגדלת תחת סידור כזה, קרוב לוודאי שלעולם לא תגלה זאת בעצמך, ולא תאמין לכך כשמישהו אחר יאמר לך. די בכך כדי לבייש אדם על גזעו, כשחושבים על סוג הקצף שתמיד אכלס את כיסאותיו בלי צל של זכות או היגיון, ועל בני המעלה השביעית שתמיד הופיעו כאריסטוקרטיה שלו — חבורה של מלכים ואצילים אשר, בדרך כלל, היו משיגים רק עוני ואפלולית אילו הושארו, כמו טובים מהם, למאמציהם שלהם... האמת הייתה, שהאומה כגוף הייתה בעולם למטרה אחת, ורק אחת: להשתטח לפני המלך והכנסייה והאציל; להשתעבד למענם, להזיע דם למענם, לרעוב כדי שהם יהיו שבעים, לעבוד כדי שהם ישחקו, לשתות את האומללות עד תומה כדי שהם יהיו מאושרים, ללכת עירומים כדי שהם ילבשו משי ותכשיטים, לשלם מסים כדי שהם ייחסכו מתשלומם, להיות כל חייהם בקיאים בשפת ההשפלה ובתנוחות ההערצה, כדי שהם ילכו בגאווה ויחשבו עצמם לאלי העולם הזה. ועל כל זאת, התודה שקיבלו הייתה סטירות ובוז; והם היו כה דלי רוח, עד שקיבלו אפילו סוג זה של יחס ככבוד.”

“אתה חושב שאני טיפש?" דרש הארי. "לא, אני חושב שאתה כמו ג'יימס," אמר לופין, "שהיה רואה בכך שיא החרפה לפקפק בחבריו.”

“ההשלכות הכרוכות במחלוקות המדיניות בוושינגטון לעיתים קרובות גבוהות כל כך — האם נשלחים את בני הנוער שלנו למלחמה, האם מאפשרים לחקר תאי גזע להתקדם — עד שסוגי דעות קטנים אף הם מתגברים. הדרישה ללואיי מפלגה, החובה של מערכות בחירות והגברת המתחים על ידי התקשורת מכניסים את האווירה הזו של חשדנות. בנוסף, רוב האנשים המשרתים בוושינגטון הוכשרו כעורכי דין או כפעילים פוליטיים — מקצועות שטיפים להעדיף ניצחון בדיונים מאשר פתרון בעיות. אני מבין כיצד, לאחר תקופה מסוימת בירת המדינה, נהיה משכנעים להניח שהאנשים שסוברים אחרת מחזיקים בערכים שונים לחלוטין — ואף שהם מניעים אותם בלא נאמנות טובה, וייתכן שהם אנשים רעים.”

“הוא לא ידע ולא אכפת היה לו אם הם קוסמים או מוגלגים, ידידים או אויבים; כל שהיה אכפת לו ממנו היה שכתם כהה התפשט על חזיתו של דובי, ושהוא הושיט את זרועותיו הדקות אל הארי במבט של תחינה. הארי תפס אותו והשכיב אותו על צדו על הדשא הקריר. "דובי, לא, אל תמות, אל תמות -" עיניו של האלף מצאו אותו, ושפתיו רעדו במאמץ לעצב מילים. "הארי... פוטר..." ואז, ברעד קל, נעשה האלף דומם לגמרי, ועיניו לא היו עוד אלא כדורי זכוכית גדולים, מנוקדים באור מן הכוכבים שלא יכלו לראות.”

“חברים אמיתיים הם אלה שנכנסו לחייך, ראו את הצד השלילי ביותר שלך, אך אינם מוכנים לעזוב אותך, לא משנה עד כמה אתה מדבק עבורם.”

“זהו סימן טוב אך מקרה נדיר כאשר, במערכת יחסים, אתה מגלה שככל שאתה לומד יותר על האדם האחר, כך אתה ממשיך לרצות בו יותר. קשר איתן מתענג על מידה כזו של סקרנות נעורים. האהבה אוהבת את נעוריה.”

“הם נשלטו בידי נאמנויות פרטיות שלא הטילו בהן ספק. מה שהיה חשוב היו יחסים אישיים, ומחווה חסרת אונים לחלוטין, חיבוק, דמעה, מילה שנאמרה לאדם גוסס, יכלו להיות בעלי ערך כשלעצמם”

“פתח את כנפי הנאמנות ותעוף מעל גזרי הדין של האכזבות. לבגידה יש שריקה אחת; כשהיא נשמעת, ההזדמנויות בורחות על נפשן!”

“היטלר תפס את כזב הגישה הנהנתנית לחיים. כמעט כל המחשבה המערבית מאז המלחמה האחרונה, ובוודאי כל מחשבה “מתקדמת”, הניחה במובלע שבני אדם אינם חפצים בדבר מלבד נוחות, ביטחון והימנעות מכאב. בתפיסת חיים כזאת אין מקום, למשל, לפטריוטיות ולמידות הצבאיות. היטלר, משום שבמוחו חסר השמחה הוא חש בכך בעוצמה יוצאת דופן, יודע שבני אדם אינם רוצים רק נוחות, ביטחון, שעות עבודה קצרות, היגיינה, הגבלת ילודה ובאופן כללי שכל ישר; הם גם, לפחות לפרקים, רוצים מאבק והקרבה עצמית, שלא לדבר על תופים, דגל ומצעדי נאמנות ... בעוד שהסוציאליזם, ואפילו הקפיטליזם בדרך מהוססת, אמרו לאנשים “אני מציע לכם חיים טובים”, היטלר אמר להם “אני מציע לכם מאבק, סכנה ומוות”, וכתוצאה מכך אומה שלמה משליכה את עצמה לרגליו”

“זה מצער להינשך בידי שאפתנות פוליטית. המחלה הקטלנית גורמת לאדם לרצות להשיג כוח בכל האמצעים, בין אם על ידי הקרבת אחרים על מזבחה ובין אם על ידי הקרבת עצמו כאשר הוא נכשל.”

“לרמות את דרכך אל תוך משרה גדולה מכפי שמוחך יכול לשאת פירושו להפוך לקוף נגוע-פחד, הפועל בתנועות שאולות ובזמן שאול; ולהתיישב במשרה הדורשת פחות מן היכולת המלאה של מוחך פירושו לכבות את המנוע שלך ולגזור על עצמך סוג אחר של תנועה: ריקבון — שיצירתך היא תהליך השגת ערכיך, ושלאבד את שאיפתך לערכים פירושו לאבד את שאיפתך לחיות — שגופך הוא מכונה, אך מוחך הוא הנהג שלה, ועליך לנהוג עד כמה שמוחך יוכל לשאת אותך, כשההישג הוא יעד דרכך — שהאדם שאין לו תכלית הוא מכונה המתדרדרת במורד, נתונה לחסדיו של כל סלע, כדי להתרסק בתעלה הראשונה שתזדמן; שהאדם המדכא את מוחו הוא מכונה תקועה, ההולכת לאיטה אל החלודה; שהאדם המניח למנהיג לקבוע את מסלולו הוא שבר הנגרר אל ערמת הגרוטאות; ושאדם העושה מאדם אחר את יעדו הוא טרמפיסט שאף נהג לא צריך לאסוף — שיצירתך היא תכלית חייך, ועליך לחלוף במהירות על פני כל רוצח המתיימר לזכות לעצמו את הזכות לעצור אותך, ושכל ערך שתוכל למצוא מחוץ ליצירתך, כל נאמנות או אהבה אחרת, יכולים להיות רק נוסעים שתבחר לחלוק עמם את מסעך, ושעליהם להיות נוסעים ההולכים בכוח עצמם באותו כיוון.”

“נאמנות לאומה כל הזמן, נאמנות לממשלה כשהיא ראויה לכך.”

“כאשר אתה שם את עצמך בנעליו של הלקוח ומתחיל את הדיאלוג שלך משם, נוצר חיבור מיידי שחורג מעבר למסחר בסיסי ומעודד נאמנות”