מורשת

“הרוע והסבל הם ממשיים . . . הם אינם אשליה, וגם אינם פשוט היעדר של טוב. אנו יצורים נפולים החיים בעולם נפול שעוות והושחת בידי החטא, וכולנו שותפים לשבר שבו. יותר מכול, אנו שותפים למורשתו הטראגית של מחלה ומוות.”

“אף אחד לא יכול להרוויח ולמות, ולהשאיר אחריו צוואה וירושה. רק האומצי לב יכולים לתת הכל שהם יש להם עוד בחייהם.”

“השתוקקות לכוח, לתארים ולקידום למקומות רמים אינה כלי לחריטת השפעה בלב העולם. עמדות רמות המזוהמות באופי רע הן הרעלים שמייבשים את העולם ממעלות חיוביות.”

“כל מה שהעכביש צריך כדי ליצור קורי עכביש אינו נמצא בזבוב הבית... הוא נמצא ממש שם בעכביש! כל מה שאתה צריך כדי ליצור השפעה נמצא בך! גלה את עצמך ועשה שינוי!”

“להשקיע את זמנך בניסיון להכשיר את גופך לידיים הוא אבדן זמן. גם אם הוא יראה כמתאים לאידיאלים חיצוניים של מושלמות רגע אחד, גופך הפיזי יתקלקל וישן. עסוק במוחך. עסוק בנחלתך.”

“המורשת שאותיר אחריי תועשר במידה שלא תיאמן על ידי המורשות שקיבלתי. לכן, עליי להיות חכם די הצורך כדי לאמץ את ההיסטוריה של מי שהלכו לפניי, כדי שאוכל לעצב את עתידם של מי שילכו לפניי.”

“כאשר תעזוב את חייך, לא יישפטו אותך על רכושך אלא על תרומותיך.”

“יום אחד לאחר הנחת זר על קברו של מרטין לותר קינג הבן, הנשיא בוש ממנה שופט פדרלי שבנה את הקריירה שלו סביב פירוק מורשתו של ד"ר קינג.”

“חדשנות היא האמנות של יצירת דרך טובה יותר, נוחה יותר ונעימה יותר עבור העולם להתקדם בה. מנהיגים משאירים עקבות בכל מקום שאליו הם הולכים. הם מחוללי השפעה ומחדשים.”

“עד שיקבלו ברצינות את מורשת הפצעים הנזכרים והנחזרים, לא תוכל אמריקה השחורה להתאושש.”

“אני פשוט מאמינה שאנחנו, כנשים, לא צריכות לבקר ולא להוריד נשים אחרות. ולמה? כי כולנו פשוט מנסות כמיטב יכולתנו להיות יפות! כולנו רק רוצות שיאהבו אותנו, אנחנו רוצות להיות יפות, כולנו מנסות להשאיר אחרינו מורשת משלנו! החדשות הטובות הן שהיקום אינסופי, וזה אומר שיש די מקום לכל אישה על פני האדמה להשאיר את חותמה שלה ולהיות המורשת שלה עצמה. להיות סוג היופי שלה עצמה. אז למה לבזבז אפילו שנייה על ניסיון לקחת מאישה אחרת? לנסות לגנוב, לנסות לבקר, לנסות לדכא? יש די מקום לכל אישה ולכל סוג של יופי, בקוסמוס העצום הזה! כשאת מבזבזת ולו מעט זמן בניסיון לקחת את מה ששייך לאחרת — את מבזבזת את החלק העצום שלך בגלקסיה שכבר ניתנה לך!”

“כל כך הרבה אנשים חושבים שאין להם כישרון משום שאין להם כישרון בולט שאנשים יכולים לזהות, כי הוא אינו נופל תחת קטגוריית האמנויות היצירתיות—כתיבה, ריקוד, מוזיקה, משחק, אמנות או שירה. למרבה הצער, הם נותנים לכישרונותיהם האמיתיים להישאר בלתי מפותחים, בעוד הם רודפים אחר תהילה. אני אסירת תודה לאנשים בעלי כישרונות סמויים ובלתי מוערכים, משום שהם הופכים את חיינו לקלים יותר—ממציאים, מארגנים, מתכננים, בוני שלום, מתקשרים, פעילים, מדענים, וכן הלאה. עם זאת, יש מתנה אחת שעולה על כל שאר הכישרונות—להיות הורה מצוין. אם אתה יכול לגדל בהצלחה ילד בימינו כך שיהיה בעל יושרה, הרי שהשארת מורשת שהדורות הבאים ייהנו ממנה.”

“קח את האבנים שכישלון משליך עליך ובנה מורשות שהעולם תמיד יזכור אותך בזכותן”

“הסימנים שבני אדם משאירים הם לעיתים קרובות מדי צלקות. אתה בונה מינימול מכוער או פותח בהפיכה או מנסה להפוך לכוכב רוק ואתה חושב, "עכשיו הם יזכרו אותי," אבל (א) הם לא זוכרים אותך, ו-(ב) כל מה שאתה משאיר אחריך הוא עוד צלקות. ההפיכה שלך הופכת לדיקטטורה. המינימול שלך הופך לנגע.”

“החיים על פני האדמה הם מעבר. המוות הוא מנוחתו הסופית של כל אדם. איזו מורשת תרצה להותיר אחריך?”

“לא באמת אכפת לי אם אנשים ישכחו אותי. המורשת שלי לא הייתה עליי. היא הייתה על כל מה שיכולתי לעשות למען אחר. כשזה מחלחל... ובכן, אתה מנסה קצת יותר חזק. אתה חולם קצת יותר רחב. הלב שלך נמתח קצת יותר רחוק, ואתה מגלה שאי אפשר לחזור לאותו מקום ולגרום לו להתאים. אתה נעשה אדם של רעיונות ומחפש את בני מינך. ואז זה קורה: יום אחד אתה מגלה שלהישאר אותו הדבר זה מפחיד, וששינוי נעשה הבית החדש שלך.”

“מוח חיובי הוא הכלי החד ביותר שמפיל את אנדרטאות הכישלון. הדרך המהירה ביותר להיכשל היא לרצוח את המוח שלך במחשבות שליליות!”

“חיה את החיים כך, שגם אם תמות, המושבים הריקים מאחוריך יספרו את הסיפור ש"כן, הנשמה הזאת עשתה את מה שאלוהים שלח אותה לעשות". תן חיים ותקווה למשפחתך, לכפרך, לקהילתך, למדינתך, ליבשתך ולעולם כולו. אתה יכול לעשות זאת!”

“כל יום אתה מותיר אחריך מורשת, אז הפוך אותה לטובה על ידי עשיית משהו בעל משמעות.”

“הנה העניין עם הייזל: כמעט כולם אובססיביים להשאיר חותם בעולם. להוריש מורשת. לשרוד את המוות. כולנו רוצים שיזכרו אותנו. גם אני. זה מה שהכי מטריד אותי, להיות עוד קורבן נשכח במלחמה העתיקה וחסרת התהילה נגד המחלה. אני רוצה להשאיר חותם. אבל ואן האוטן: החותמים שבני אדם משאירים הם לעיתים קרובות צלקות. אתה בונה מינימול מכוער או מתחיל הפיכה או מנסה להפוך לכוכב רוק ואתה חושב, "עכשיו יזכרו אותי," אבל (א) לא זוכרים אותך, ו-(ב) כל מה שאתה משאיר מאחוריך הם עוד צלקות. ההפיכה שלך הופכת לדיקטטורה. המינימול שלך הופך לנגע.... אנחנו כמו חבורה של כלבים שמשתינים על ברזי כיבוי. אנחנו מרעילים את מי התהום בשתן הרעיל שלנו, מסמנים הכול שלי בניסיון מגוחך לשרוד את מותנו. אני לא מצליח להפסיק להשתין על ברזי כיבוי. אני יודע שזה טיפשי וחסר תועלת—חסר תועלת באופן אפי במצב הנוכחי שלי—אבל אני חיה כמו כל חיה אחרת. הייזל שונה. היא צועדת בקלילות, זקן. היא צועדת בקלילות על פני האדמה. הייזל יודעת את האמת: סביר באותה מידה שנפגע ביקום כמו שנעזור לו, ולא סביר שנעשה אף אחד מהם. אנשים יגידו שזה עצוב שהיא משאירה צלקת קטנה יותר, שפחות אנשים זוכרים אותה, שהיא הייתה אהובה עמוקות אבל לא בהיקף רחב. אבל זה לא עצוב, ואן האוטן. זה ניצחון. זה גבורה. האם זו לא הגבורה האמיתית? כמו שהרופאים אומרים: ראשית, אל תזיק. הגיבורים האמיתיים, בכל מקרה, אינם האנשים שעושים דברים; הגיבורים האמיתיים הם האנשים ששמים לב לדברים, שמקדישים תשומת לב. האיש שהמציא את החיסון לאבעבועות שחורות בעצם לא המציא שום דבר. הוא פשוט שם לב שאנשים שחלו באבעבועות פרות לא חלו באבעבועות שחורות.... אבל אז רציתי עוד זמן כדי שנוכל להתאהב. קיבלתי את מבוקשי, אני מניח. השארתי את הצלקת שלי.... מה עוד? היא כל כך יפה. אי אפשר להתעייף מלהביט בה. אף פעם לא צריך לדאוג אם היא חכמה ממך: אתה יודע שכן. היא מצחיקה בלי להיות מרושעת אף פעם. אני אוהב אותה. אני כל כך בר מזל לאהוב אותה, ואן האוטן. בעולם הזה אי אפשר לבחור אם יפגעו בך, זקן, אבל יש לך מידה מסוימת של השפעה על מי שפוגע בך. אני אוהב את הבחירות שלי. אני מקווה שהיא אוהבת את שלה.”