מורשת

“אור ההיסטוריה הזה חסר רחמים; יש בו איכות מוזרה ואלוהית, שלמרות שהוא זוהר, ובדיוק משום שהוא זוהר, הוא מטיל לעיתים קרובות צל דווקא במקום שבו ראינו קרן אור; מאותו אדם הוא עושה שני רוחות שונות, והאחת תוקפת ומענישה את האחרת, חשכת העריץ נאבקת בהודו של המצביא. מכאן מידה צודקת יותר בשיפוטן הסופי של האומות. בבל המופרת מקטינה את אלכסנדר; רומא המשועבדת מקטינה את קיסר; ירושלים הנשחטת מקטינה את טיטוס. העריצות הולכת בעקבות העריץ. אוי לאדם שמשאיר אחריו צל הנושא את דמותו.”

“מנהיג שזורע ביטחון יקצור מצוינות ומורשת. מנהיג שזורע פחד יקצור קיפאון או שאננות.”

“לא כל מי שמת הותיר "זיכרון", ולא כל מי שהותיר זיכרון הותיר זיכרון "מבורך". לכן, לא כל מי שמת צריך להיות מתויג כ"...זכרו לברכה”

“בקהילה הלבנה, הדרך לאיחוד מושלם יותר היא להכיר כי מה שפוגע בקהילה האפרו-אמריקאית אינו קיים רק בדמיונם של אנשים שחורים; כי מורשת ההפליה – והמקרים הנוכחיים של הפליה, אף על פי שהם פחות בולטים ממה שהיה בעבר – הם ממשיים וצריכים להתמודד איתם.”

“ככל שאתה מציע את עצמך יותר כדי להפוך את חייו של מישהו לטובים יותר, כך אתה מרוקן את עצמך יותר ממשא הגורל שאתה נושא אל העולם. שרת עד שתתרוקן לגמרי.”

“כמה משחרר המחשבה הזאת: במקום לדאוג להשאיר אחריך מורשת, לא להשאיר כל עקבה לקיומו של אדם. כמה משחרר, אכן!”

“הכנת תוכנית ירושה ומשכיות מוכנה תאפשר לך להתמודד עם שינויים כפופים, כגון מוות, כל סוג של חוסר יכולת, שינויים פתאומיים בחוקים ותקנות, ואף סקנדלים עסקיים וכישלון מוסרי שאינם בשליטתך.”

“החלומות שלך יכולים לשנות את הסביבה שבתחילה לא הייתה תומכת בהם! עם זאת, זוהי יוזמה טובה לטפח חלומות שעתידים לשנות חברה אחת בסביבה אחרת, לפני שיישתלו מחדש כדי לשגשג בסביבתם המקורית, כדי שתהליך השינוי יתחיל!”

“האם אנשים יהיו נרגשים מעזיבתך את הארץ, או שירצו שתחזור שוב ושוב אם הדבר אפשרי?”

“אנו חיים למען חלומותינו שלא התגשמו כאשר אנו בחיים. חלומותינו שהתגשמו חיים למעננו כאשר אנו איננו!”

“ילדינו הם מרכיב אינטגרלי בסיפורינו כשם שאנו בשליהם, ולפיכך כל ילד פועל כשליח אביר לשאת את סיפוריהם של אבותיו אל העתיד. לשלול מילדינו את תאי הסיפור הנוגעים להיווצרות שכבת האוזון החוגרת את האטמוספרה של סאגת אבותינו ואת עיצוב העצמיות בידי ההורים, פירושו לשלול מהם את הזכות הקדושה לתבוע את קדושת מורשתם. בהתאם לכך, כל ילידי המצח המקומט נושאים באחריות הקדושה מכל לספר לקרוביהם ולבני משפחתם את הסיפור הבלתי נשכח של הימים הציוריים שבילו בילדותם כילדי טבע, מתיזים במערומיהם התמימים בנחל הזמן והמרחב האינסופיים. עלינו לתעד בקפדנות את תולדות משפחתנו וגם לשרבט את סיפורנו האישי.”