שפה

“הדיבור ברדיו ובטלוויזיה הופך לסטנדרטי, אולי אנגלית טובה יותר מכל מה שנהגנו להשתמש בו. בדיוק כמו לחמנו, מעורבב ומבשל, מכולת וממוכר ללא תלות באקראיות או בחולשות האנושיות, הוא אחיד בטעמו וטעמו חסר טעם, כך יהפוך גם הדיבור שלנו לדיבור אחד.”

“השפה היא דרכו של האדם לתקשר עם זולתו, ורק השפה היא המבדילה אותו מן החיות הנחותות.”

“אינך מנציח את האובדים בכך שאתה כותב עליהם. השפה קוברת, אך אינה מחייה.”

“אבל אם המחשבה משחיתה את השפה, השפה יכולה גם להשחית את המחשבה.”

“למה המצרי, הערבי, האביסיני, הצ'וקטאו? ובכן, באיזו לשון הרוח מדברת? מאיזו לאום היא סערה? מאיזו ארץ באים הגשמים? איזה צבע יש לברק? לאן הולך הרעם כשהוא מת?”

“השפה להשגת השחרור [מוקשה] היא מעבר לדואליות. השפה של החיים העולמיים היא עם דואליות.”

“הדמוקרטים הפכו בעיקר למפלגת התנגדות. בתגובה למלחמה שאינה מתוכננת היטב, נראים חשודים כלפי כל פעולה צבאית. בתגובה לאלו שטוענים שהשוק יכול לרפא כל מחלה, מתנגדים לניסיונות להשתמש בנערים שוקיים כדי להתמודד עם בעיות דחופות. בתגובה להתערבות דתית יתר, שואפים לסובלנות כאליה של חילוניות, ומפסידים את השפה המוסרית שיכולה להעניק משמעות רחבה יותר לחוקים שלנו. מפסידים בחירות ומחכים לשופטים שיפסיקו תוכניות של הרפובליקנים. הפסידנו בשופטים ומחכים לסקנדל בבית הלבן. ויותר ויותר נרגשים להעלות את הקול ולהתחרות בטקטיקות הקשות של הימין הרפובליקני. החוכמה המקובלת שמניעה את קבוצות ההשפעה והאקטיביסטים הדמוקרטים כיום היא זאת: המפלגה הרפובליקנית הצליחה לנצח בחירות לא על ידי הרחבת בסיס תמיכה, אלא על ידי השפלה של הדמוקרט”

“אבל הלקסיקוגרפים הגברים לא הצליחו, כביכול, להמציא מילה לתחושת השנאה כלפי הגברים. הם היו כמעט כולם גברים, חשבה, ולא יכלו להבין שיש שוק למילה כזו.”

“בלי מילים שמשמעותן משהו, אנחנו מפסיקים להיות בעלי משמעות. זה מגיע לנקודה שבה אף אחד לא מתכוון למה שהוא אומר או אומר את מה שהוא באמת מתכוון אליו.”

“השיטה שלי היא להתאמץ עד קצה גבול היכולת כדי למצוא את הדבר הנכון לומר, ואז לומר אותו בקלילות המרבית”

“זמן רב האמנתי — זוהי אולי גרסתי לאמונתו של סר דריוס קסרקס קמה בקיומה של פונקציה רביעית של היות-בחוץ — שבכל דור יש כמה נשמות, קראו להן בנות מזל או מקוללות, שנולדות פשוט לא שייכות, שבאות לעולם מנותקות למחצה, אם תרצו, בלי זיקה חזקה למשפחה או למקום או לאומה או לגזע; שאולי יש אפילו מיליונים, מיליארדים של נשמות כאלה, לא-שייכים כמספר השייכים, אולי; שבסך הכול, התופעה עשויה להיות גילוי “טבעי” של הטבע האנושי כשם שההפך ממנו הוא כזה, אך כזה שרובו סוכל, לאורך ההיסטוריה האנושית כולה, בשל היעדר הזדמנות. ולא רק בשל כך: מי שמעריכים יציבות, שחוששים מחלופיות, מאי-ודאות, משינוי, הקימו מערכת רבת-עוצמה של סטיגמות וטאבו נגד חוסר-שורשיות, אותו כוח משבש, אנטי-חברתי, כך שאנו לרוב מתיישרים לפי הקו, מעמידים פנים שאנו מונעים בידי נאמנויות וסולידריות שאיננו חשים באמת, מסתירים את זהויותינו הסודיות מתחת לעורות הכוזבים של אותן זהויות הנושאות את חותמת האישור של השייכים. אבל האמת דולפת החוצה בחלומותינו; לבדם במיטותינו (מפני שכולנו לבד בלילה, גם אם איננו ישנים לבדם), אנו מרחפים, אנו עפים, אנו בורחים. ובחלומות הערות שחברותינו מתירות, במיתוסים שלנו, באמנויותינו, בשירינו, אנו חוגגים את הלא-שייכים, את השונים, את פורעי החוק, את החריגים. על מה שאנו אוסרים על עצמנו אנו משלמים כסף טוב כדי לצפות בו, בבית משחק או באולם קולנוע, או לקרוא עליו בין כריכותיו הסודיות של ספר. הספריות שלנו, ארמונות הבידור שלנו, אומרות את האמת. הנווד, המתנקש, המורד, הגנב, המוטנט, המנודה, העבריין, השטן, החוטא, הנוסע, הגנגסטר, הרץ, המסכה: אילו לא היינו מזהים בהם את צרכינו הפחות ממומשים, לא היינו ממציאים אותם שוב ושוב, בכל מקום, בכל שפה, בכל זמן.”

“בכל רחבי העולם יש מספר עצום של אנשים חכמים, אף על פי שיש ביניהם גם מי שמזכיר את המושג "גאונות", שמחזיקים באהבה למדע. אך אהבה זו נותרת בלתי מושגת. סקרים מצביעים על כך שכ-95% מאמריקאים הם "לא מוכרים" מדעית. זהו אותו אחוז כזה של אפרו-אמריקאים, כמעט כולם עבדים, שהיו אנאלפביתים לפני מלחמת האזרחים – כאשר עונשים חמורים היו ניתנים לכל מי שהעניק לעבד ידע קריאה. ברור שיש מידה מסוימת של עריצות בכל הגדרה של אנאלפביתיות, האם היא מתייחסת לשפה או למדע. אך כמעט 95% של אנאלפביתיות זה דבר קשה ביותר.”

“הצורה הטבעית, המתאימה, המתאימה של הרומן עשויה להיות זו של תיק, של כיס. ספר מכיל מילים. מילים מכילות דברים. הן נשאות משמעות. רומן הוא תיק רפואי, המכיל דברים בקשר מיוחד, חזק זה לזה ולנו.”

“אם אתה רוצה לדבר על משהו חדש, אתה צריך להמציא סוג חדש של שפה.”

“העולם כל כך גדול והמילים כל כך קטנות!”

“במקרים רבים, הביטוי "הייתי רוצה להכיר אותך טוב יותר" הוא לשון נקייה ל"אני רוצה שנזדיין".”

“אנו בונים דימוי עצמי מזיכרונות מאוחסנים, הכוללים נחיל של אינטראקציות פיזיות וחברתיות, רגשות מעוררי הדים, וחוויות אסוציאטיביות אחרות. תחושת העצמיות נובעת גם מן השפה, הסמלים והחפצים, ששילובים רבי-עוצמה שלהם יוצרים אמונות תרבותיות. אנו בונים עצמי מתוך חוויות ממשיות כמו גם דמיוניות. אמונותיו הרציונליות והלא-רציונליות של אדם מחשלות תחושת עצמי. הספרים שאנו קוראים, המוזיקה שאנו מאזינים לה, הסרטים שאנו צופים בהם, והכנסייה או מפגשים חברתיים אחרים שאנו משתתפים בהם, מהווים פעילויות משמעותיות שמתלכדות ופועלות יחד כדי לעצב את תחושת הזהות שלנו. גורמים תרבותיים מניעים את האופן שבו אנו עובדים, משחקים, מתפללים ומגדלים את ילדינו. לתרבות יש מקורות חיזוק משלה, היכולים להשפיע על חברי החברה לאמץ תחושת עצמי תלויה-הדדית, קהילתית, או תחושת עצמי עצמאית, אינדיבידואליסטית. התרבות אינה גורל, אך איש מאיתנו אינו חסין מפני תמנון התרבות הגדול; זרועותיו נוגעות בנו בכל כיוון שאליו נפנה. זהותנו העצמית מושפעת בעדינות מן התרבות הפוליטית-חברתית השלטת, וכן מושפעת ממעמדנו החברתי הנתפס, כלכלי או אחר.”

“אין הרבה שאתה יכול לומר על תינוק, אלא אם אתה מדבר עם אביו או אם אחרת או עם מטפלת; תינוקות אינם חלק ממלך השפה הרגילה, השפה חסרה להם כפי שהם חסרים לשפה.”

“לא תשתמש במגבלת 140 התווים כתירוץ לדקדוק גרוע ו/או לאיות שגוי”

“השפה אינה יכולה לתאר את המציאות. לספרות אין ייחוס יציב, אין משמעות ממשית. הפרשנות של כל קורא תקפה באותה מידה, חשובה יותר מכוונת המחבר. למעשה, לשום דבר בחיים אין משמעות. המציאות היא סובייקטיבית. ערכים ואמיתות הם סובייקטיביים. החיים עצמם הם סוג של אשליה. בלה, בלה, בלה, בואו נשתה עוד סקוץ׳.”