דמיון

“אגדות היו החוויה הראשונה שלה עם היקום הקסום, ולא פעם היא תהתה מדוע אנשים בסופו של דבר מתרחקים מן העולם הזה, ביודעם את השמחה העצומה שהילדות הביאה לחייהם.”

“הפכתי את האמנות לפילוסופיה, ואת הפילוסופיה לאמנות: שיניתי את מוחותיהם של בני האדם, ואת צבע הדברים: העירתי את דמיונה של תקופתי כך שיצרה סביבי מיתוס ואגדה: סיכמתי את כל הדברים במשפט, את כל הקיום באפיגרמה: כל דבר שנגעתי בו הפכתי ליפה”

“חיינו אינם בדברים, הפנו את תשומת לבכם אל המשיח, לשם היא צריכה להיות. שגשוג ועושר פגעו בגוף המשיח. אלוהים מוצא חן בשגשוגם של ילדיו, אך אל תחליפו אותו בחומריות.”

“האם אתה רוצה לרכוש את חוכמתו של אלוהים? היה בקשר עם רוח הקודש. היה מחפש של הדרכה אלוהית באמצעות רוח הקודש. אינך יכול להיות גבר או אישה של פתרון בלי אלוהים.”

“המצפון הוא עין ערנית שלפניה כל דמיון, מחשבה ומעשה מוצגים לביקורת או לאישור... אין הוכחה גדולה מזו לקיומו של חוק מוסרי ומחוקק ביקום מאשר אור קטן זה של הנפש. זהו קולו של אלוהים אל האדם הפנימי.”

“כוחו של סופר הוא בכך שהוא מעין אל. הוא יכול ליצור עולמות משלו ולאכלס אותם באנשיו שלו, הכול בכוח דמיונו. זה הדבר הקרוב ביותר שאדם יכול להתקרב בו אל האלים. אין פלא שהסופרים המצליחים ביותר נחשבים לבני אלמוות”

“עמוד בראש צוק וקפוץ ממנו ובנה את כנפיך בדרך למטה.”

“הכול שאלה של דמיון. האחריות שלנו מתחילה בכוח לדמיין.”

“אם יש עשרת אלפים איכרים מימי הביניים שיוצרים ערפדים בכך שהם מאמינים שהם אמיתיים, ייתכן שיהיה אחד—כנראה ילד—שידמיין את היתד הדרושה כדי להרוג אותו. אבל יתד היא רק עץ טיפש; התודעה היא הפטיש שמנחית אותה במקומה.”

“הבדידות, משמרת הבינוניות, היא לגאונות הידידה הנוקשה, המקלט הקר והאפלולי שבו משילות כנפיים אשר יישאו אותה רחוק יותר מן השמשות והכוכבים. מי שצריך להשרות השראה ולהנהיג את בני עמו חייב להיות מוגן מפני מסע עם נשמותיהם של בני אדם אחרים, מפני חיים, נשימה, קריאה וכתיבה בעול היומיומי, הבלוי מזמן, של דעותיהם. בבוקר — בדידות; אמר פיתגורס; למען תוכל הטבע לדבר אל הדמיון, כפי שאינה עושה לעולם בחברה, ולמען יוכל אהובה להתוודע אל אותן עוצמות אלוהיות המתגלות במחשבה רצינית ומופשטת. ודאי למדי כי אפלטון, פלוטינוס, ארכימדס, הרמס, ניוטון, מילטון, וורדסוורת, לא חיו בתוך קהל, אלא ירדו אליו מפעם לפעם כמיטיבים: והמורה החכם ילחץ על נקודה זו של הבטחת תקופות והרגלי בדידות לנפש הצעירה, בסידור הזמן ובארגון החיים.”

“המתכון המלא לדמיון הוא שעמום מוחלט”

“אם אתה יכול לדמיין דבר, הרי שהוא כבר התקיים, אי שם, אי מתי, איכשהו.”

“מוחו של נפש אחד הוא מעבר לדמיונו של אחר.”

“כולנו מסוגלים להיות חולמים גדולים”

“הדמיון הוא תופעה נעימה”

“עכשיו אולי תחשבו שבחרתי את הנושא השני שלי, חשיבות הדמיון, בגלל התפקיד שמילא בבניית חיי מחדש, אבל אין זה כך לגמרי. אף שאני עצמי אגן עד נשימתי האחרונה על ערכן של סיפורי לפני השינה, למדתי להעריך את הדמיון במובן רחב הרבה יותר. הדמיון אינו רק היכולת האנושית הייחודית להעלות בדעתה את מה שאיננו, ולכן הוא מקור כל ההמצאה והחדשנות. ביכולתו, שאפשר לטעון שהיא המהפכנית והחושפנית ביותר, הוא הכוח המאפשר לנו להזדהות עם בני אדם שחוויותיהם מעולם לא היו משותפות לנו.”

“גם עם צום ותפילות עדיין אתה זקוק לחוכמה. בשורש של כל הישג גדול עומדת החוכמה. בכל אשר תשיג, השג תחילה חוכמה.”

“חינוך אמיתי צריך להגביר את כוחה של הדמיון”

“הוא היה כל מה שהייתי צריכה, כי כל אופיו עוצב על ידי רצונותיי וגעגועיי העמוקים ביותר. הוא היה הסלע שלי כשבכיתי, שותפי למשחק כשצחקתי, והגיבור שלי כשנזקקתי לדמיין שאחד כזה קיים בשבילי.”

“במקום לבלוע את גאוותנו ופשוט לשאול את מה שאיננו יודעים, אנו בוחרים למלא בעצמנו את החסר, ואחר כך נאלצים להתבייש. החוכמה, לעיתים קרובות, הוכחה בצעירותה כטיפשות, ומי שהושפלו נועדו להיות חכמים.”