“הבדידות, משמרת הבינוניות, היא לגאונות הידידה הנוקשה, המקלט הקר והאפלולי שבו משילות כנפיים אשר יישאו אותה רחוק יותר מן השמשות והכוכבים. מי שצריך להשרות השראה ולהנהיג את בני עמו חייב להיות מוגן מפני מסע עם נשמותיהם של בני אדם אחרים, מפני חיים, נשימה, קריאה וכתיבה בעול היומיומי, הבלוי מזמן, של דעותיהם. בבוקר — בדידות; אמר פיתגורס; למען תוכל הטבע לדבר אל הדמיון, כפי שאינה עושה לעולם בחברה, ולמען יוכל אהובה להתוודע אל אותן עוצמות אלוהיות המתגלות במחשבה רצינית ומופשטת. ודאי למדי כי אפלטון, פלוטינוס, ארכימדס, הרמס, ניוטון, מילטון, וורדסוורת, לא חיו בתוך קהל, אלא ירדו אליו מפעם לפעם כמיטיבים: והמורה החכם ילחץ על נקודה זו של הבטחת תקופות והרגלי בדידות לנפש הצעירה, בסידור הזמן ובארגון החיים.”

המקור באנגלית: קרא את המקור ←