זהות

“המטרה שלך היא הזהות שלך, התמקד באנרגיה שלך במטרות גדולות”

“זהותנו כנוצרים היא חיים מונעי-מטרה”

“הידיעה מי אתה בעולם צריכה לבוא ראשונה בזיהוי עצמך”

“אילו רק יכולת לראות את הגדולה שבך, לא היית מקנא בגדולה שבאחרים.”

“אתה לא העבודה שלך, אתה לא כמה כסף יש לך בבנק. אתה לא המכונית שאתה נוהג בה. אתה לא מה שיש בארנק שלך. אתה לא החאקי המחורבנים שלך. אתה כל השירה, כל הריקוד, החרא של העולם.”

“...הדרך בה הוא "שמע" את העולם הזה והפיץ אותו הרחק מעבר לעצמו. אולי זהו, אמרתי לאלברטין, איכות זו, האינדיבידואלית, של עולם ייחודי שלא חושף אותו אף מלחין אחד אחר, בו אמת הגאונות מתגלה יותר מכל, יותר מאשר בתוכן הפועל עצמו. "גם בספרות?" שאלה אלברטין. "גם בספרות", אמרתי. ובעוד אני חוזר על דמיון יצירותיו של וינטוויל, הסברתי לאלברטין שגדולי הספרות מעולם לא יצרו יותר מאשר יצירה אחת, או אולי לא עשו יותר מאשר לשבור את יופיין האחד והאותו דרך מדיה שונות, אותו יופי שהם מביאים לעולם. "אם לא היה מאוחר מדי, יקירתי", אמרתי לה, "הייתי מראה לך איכות זו בכל הכותבים שאתה קוראת בהם בזמן שאני שוכב, הייתי מראה לך את זהותם, כמו בווינטוויל. המשפטים המפתח האלה, אותם אתה מתחילה להכיר כמו שאני, קטנטנה אלברטין,”

“אנשים שדוברים שפות אחרות מאנגלית, שדוברים גם פטואים וגם אנגלית סטנדרטית, מוצאים שיש בזה מרכיב הכרחי של אימות עצמי שלא להרגיש מחויבים לבחור בין קול אחד לשני, ולא לטעון שהאחד אמיתי יותר מהשני, אלא לבנות מציאות חברתית שמחגגת, מכירה ומכבדת את ההבדלים, את הווריאציות.”

“אם תאבד את יושרתך, תאבד גם את זהותך, את רגישותך ואת כבודך. יושרה היא יושר, צניעות וביטחון בכל מזג אוויר. היא צריכה להיות בראש סדר העדיפויות שלנו!”

“מה שלא נהיה או לא נהיה לאחרים, לעצמנו אנחנו תמיד רק אנחנו עצמנו.”

“הספרות מספקת לאדם מסגרת מושגית לזיהוי האתגרים החוזרים ונשנים של בני אדם בחיים. קריאת ספרות טובה מעמיקה את הבנתו של אדם את הדרכים המשתנות שבהן מישהו עשוי להגיב לנסיבות בעולמו, ובכך מוסיפה לעומק האינטלקטואלי והרוחני הפוטנציאלי שלו עצמו ומרחיבה את הבנתו את הניואנסים של התנהגותו האישית שלו.”

“אנחנו צריכים לדעת מי אנחנו ואז לעמוד איתנים”

“אדם דתי עשוי לקיים את טקסיו שלו בתפארת רבה, כחלק מזהותו התרבותית, אך ברגע שאותו אדם מתחיל לבנות חומת הפרדה בין העצמי ובין שאר האנושות, בהכוונתן של ההוראות הטקסטואליות של כתבי קודש, הדתיות הבריאה הופכת לפונדמנטליזם מסוכן, שהוא איום הן על העצמי והן על החברה.”

“כשם שבוודאי עלה אחד לעולם אינו זהה לחלוטין לאחר, כך בוודאי המושג "עלה" נוצר על ידי השלכתם השרירותית של הבדלים פרטניים אלה ועל ידי שכחת ההיבטים המבחינים. דבר זה מעורר את הרעיון כי, נוסף על העלים, קיים בטבע ה"עלה": הדגם המקורי שלפיו אולי נשזרו, שורטטו, נמדדו, נצבעו, התעגלו ונצבעו כל העלים — אך בידיים בלתי מיומנות, כך שאף דוגמה לא יצאה דומה נכונה, מהימנה ונאמנה לדגם המקורי.”

“לעולם אל תאפשר לאיש או לדבר להביא לידי כיליון או לעמעם את זהותך האמיתית ביותר. למילים פוגעניות ולשיפוטים קשים אין כל השפעה כאשר כוכב הצפון שלך, אור ההכוונה שלך, זורח ממרכז החזה שלך ופועם מלבך האמיתי ביותר.”

“המתנה שלך אינה מה שאתה עושה אלא מה שאתה באמת”

“הערה על השפה. היו חשדנים אפילו יותר מכפי שרק אמרתי לכם להיות, כלפי כל מי שמשתמש במונח "אנחנו" או "אותנו" בלי רשותכם. זוהי צורה נוספת של גיוס סמוי, שנועדה לרמוז ש"אנחנו" כולנו מסכימים על "האינטרסים" והזהות שלנו. סמכותנים פופוליסטים מנסים להגניב זאת על פניכם; כך גם כמה סוגים של מבקרי ספרות ("הרגישויות שלנו זועמות...") תמיד שאלו מי הוא ה"אנחנו" הזה; לא פעם מדובר בניסיון להבריח שבטיות דרך המכס. דמות אבסורדית אך מרושעת בשם רון "מאולאנה" קארנגה — האיש שנתן לנו את האיבוניקס ואת קוואנזה, ועוד שלל הבלים לאומניים פולקלוריסטיים — ניהל פעם כת פוליטית בשם "US". הסיסמה שלה — קליטה באופן מוזר וגם אנאלפביתית — הייתה "Wherever US is, We are." התברר שהיא מומנה בסתר בידי ה-FBI, אף שזה לא כל העניין בסיפור. ג'וזף הלר ידע כיצד הצורך להשתייך, והצורך בביטחון, יכולים לגרום לאנשים לקבל תנאים קטלניים וטיפשיים, ואז לנהוג כאילו הם הטילו אותם על עצמם.”

“מה שלא נהיה או ניראה לאחרים, לעצמנו אנחנו תמיד רק עצמנו”

“כשם שה־O.K. הצנוע, העניו והמסכים הדיח את ה־Yes הנחרץ יותר, כך ההתכווצות הקלה, ההיסוס והקירוב של like הם לעזר לצעירים הנאבקים לנווט בין שרטוני הזהות האתנית, הרחוב והתקינות הכללית.”

“זורמיות משמעה כי זהויותינו השחורות משתנות ללא הפסקה בתגובה למצבים במשפחות ובקהילות מקורנו, ובתגובה לאינטראקציות עם העולם הרחב.”

“לכל אדם שהיה או הווה או יהיה יש שיר. זה לא שיר שמישהו אחר כתב. יש לו מנגינה משלו, יש לו מילים משלו. מעט מאוד אנשים זוכים לשיר את השיר שלהם. רובנו חוששים שלא נוכל לעשות לו צדק בקולותינו, או שהמילים שלנו טיפשיות מדי או כנות מדי, או מוזרות מדי. לכן אנשים חיים את השירים שלהם במקום זאת. קחו למשל את דייזי. השיר שלה, שהיה אי שם בחלק האחורי של ראשה במשך רוב חייה, היה בעל קצב מרגיע, צועד, ומילים שעסקו בהגנה על החלשים, והיה לו פזמון שהתחיל ב״רשעים היזהרו!״ ולכן היה מטופש מכדי לשיר אותו בקול רם אי פעם. אבל לפעמים היא הייתה מזמזמת אותו לעצמה, במקלחת, בקטעים הסבוניים. וזה, פחות או יותר, כל מה שצריך לדעת על דייזי. השאר הם פרטים.”