“אנו מנסים, כשאנו מתעוררים, להניח את היום החדש לרגלי אלוהים; בטרם סיימנו להתגלח, הוא נעשה ליום שלנו, וחלקו של אלוהים בו מורגש כמס שעלינו לשלם מכיסנו ה״שלנו״, ניכוי מן הזמן שאמור, כך אנו חשים, להיות ״שלנו״. אדם מתחיל עבודה חדשה בתחושת ייעוד, ואולי, במשך השבוע הראשון, עדיין שומר את מילוי הייעוד כמטרתו, ולוקח את ההנאות והכאבים מידו של אלוהים, כפי שבאו, כ״מקריות״. אבל בשבוע השני הוא מתחיל ״להכיר את החבלים״: עד השבוע השלישי, הוא חצב מן העבודה כולה את תוכניתו שלו לעצמו בתוך אותה עבודה, וכאשר הוא יכול לרדוף אחריה הוא חש שהוא מקבל לא יותר מן המגיע לו, וכאשר אינו יכול, שהוא נתקל בהתערבות.”

המקור באנגלית: קרא את המקור ←