“סבלתי את ההשלכות הצפויות בקלות. התמכרות היא סימן ההיכר של כל סיפור אהבה המבוסס על התאהבות. הכול מתחיל כשהאובייקט של הערצתך מעניק לך מנה מסחררת, הזייתית, של משהו שמעולם לא העזת להודות שרצית — אולי כדור מהיר רגשי, של אהבה רועמת והתרגשות גועשת. עד מהרה אתה מתחיל להשתוקק לתשומת הלב העזה הזאת, באובססיה רעבה של כל נרקומן. כשהסם נמנע ממך, אתה מיד נעשה חולה, משוגע ומרוקן, שלא לדבר על כך שאתה נוטר טינה לסוחר שעודד את ההתמכרות הזאת מלכתחילה אבל עכשיו מסרב לספק את הסחורה הטובה עוד — למרות העובדה שאתה יודע שהוא מחביא אותה איפשהו, לעזאזל, כי פעם הוא היה נותן לך אותה בחינם. השלב הבא מוצא אותך רזה ורועד בפינה, בטוח רק בכך שתמכור את נשמתך או תשדוד את שכניך רק כדי לקבל את "הדבר הזה" אפילו עוד פעם אחת. בינתיים, האובייקט של הערצתך כבר נגעל ממך. הוא מביט בך כאילו אתה מישהו שמעולם לא פגש לפני כן, שלא לדבר על מישהו שפעם אהב בתשוקה עזה. האירוניה היא, שקשה להאשים אותו. כלומר, תסתכל על עצמך. אתה בלגן פתטי, בלתי ניתן לזיהוי אפילו בעיני עצמך. אז זהו. הגעת עכשיו ליעד הסופי של ההתאהבות — הפחתה מוחלטת וחסרת רחמים של העצמי.”
אליזבת גילברט