“הכאב שלי מתגבר כמו ענני סערה – גדולים, אפלים וכבדים בטיפות דמעות. הלחות יורדת כשטף אינסופי, כאילו העולם שלי הוא גשם אלים נצחי; אבל לבסוף המקור מתייבש והסערה המרירה פוסקת. שמיים כחולים מתחילים לזרוח במקום שבו האפלה נעלמה. אני נושם זאת, בתקווה לנקות את נשמתי הפנימית. לב כבד אומר לי את האמת: השמיים הצלולים הם אשליה. כאב ישן חוזר כמו שיטפון, נותן תנאים ליצירת עננים חדשים שממשיכים להתפשט עד שהדבר נעשה בלתי נסבל והכובד הופך לגשם. אני לא מוצא מקלט מהצער הזה. זהו כאב הלב האינסופי שלי.”

המקור באנגלית: קרא את המקור ←