אשם

“אני מעולם לא הוביל דבר בלתי חוקי בחיי. אז מדוע אז אני מרגיש תחושת אשמה לא נוחה כאשר אני מתקרב לשלטות המיסים?”

“הצלב הוא אהבתו הסובלת של אלוהים הנושאת את אשמת חטאו של האדם, והיא לבדה מסוגלת להמיס את לבו של החוטא ולהביאו לידי תשובה לשם ישועה. כי הוא עשה אותו לחטא בעדנו [2 קורינתים 5:21, KJV]”

“מה שהוא יודע עכשיו הוא שאשמה אינה הסיבה היחידה שאנשים מתאבדים. לפעמים אפשר פשוט להשתעמם מטלוויזיית אחר הצהריים.”

“זהו הרגע הנוכחי. למד כיצד לבלוע אותו בלי פחד או אשמה.”

“הקורבנות שאנו מקריבים כדי להישאר בריאים, כדי להיראות טוב, המאכלים הטעימים שאנו מוותרים עליהם, רגשות האשם, האימונים — כל הדברים הללו דורשים משמעת רבה, אכפתיות, ואפילו סוג של אהבה עצמית פרדוקסלית, מכחישה את עצמה, כדי שיוצאו אל הפועל כראוי. אולם מצער הוא שכל כך רבים מאיתנו כיום אינם נלהבים באותה מידה מקדושתנו הרוחנית כפי שאנו נלהבים מבריאותנו הגופנית. אכן, שניהם חשובים — עלינו לעבוד את האל בכל היבט של חיינו — ואחד מהם אף, במובן מסוים, כרוך באחר. אף על פי כן, חוסר הפרופורציה הזה בסדרי העדיפויות האמורים עדיין צפוי בהחלט: אנחנו בני האדם תמיד נטינו לחבב את מה שבאופנה ואת הצד החולף של הדברים, ולעשות את מה שנחשב לשווא בעיני האדם לפני מה שנחשב חיוני ונצחי בעיני האל (כלומר, "לנקות את החלק החיצוני של הכוס של האדם בעודו מותיר פנים מלוכלכות"). אך במובן מסוים, כל זה רק מראה שהאדם ששונא משמעת בכל לבו שונא את עצמו בכל לבו; שכן בתוך הרוח הוא המקום שבו הקדוש ברוך הוא שופט בריאות אמיתית או מחלה.”

“כאשר אתה עושה טעות והשטן בא ואומר לך "אתה לא טוב," אינך חייב לשאת על עצמך את האשמה וההרשעה שהוא רוצה להטיל עליך. לא! אתה יכול מיד להתוודות על טעותך לפני אלוהים, להודות לו על כך שהוא סולח לך ומטהר אותך בדם ישוע, ולהמשיך קדימה בניצחון של חסדו וסליחתו.”

“איזה אדם מודה בגלוי על לשון הרע? זה לא רק תחושה של לשון הרע, אלא שקר ענק, מעשה רע לא רק כלפי המושחת אלא גם כלפי אלה שנשלטו בתהליך. הוא הפך את כולם, כל אחד, לאויבים שלו, ולכן הוא מוצף באשמה עד כדי כך שהוא יכחיש זאת עד קברו.”

“אלוהים לעולם לא יקרא לך בכיוון שיגרום לך לחטוא. עם זאת, הוא יקרא לך להיות יצירתי מספיק כדי למצוא דרך להגשים את מה שאתה רוצה בדרכים מכובדות.”

“כולנו אשמים בחטא, בטעות וברגעים של טמטום מוחלט; איש מאיתנו לא צריך להשליך אבנים. את חלוק הנחל המזדמן שנזרק בקשת אפשר אולי להתעלם ממנו.”

“אם סרסורים וגנבים היו נידונים תמיד, כל האנשים ההגונים היו מתחילים לחשוב שהם עצמם חפים מפשע תמידית”

“לפעמים האיש שנראה הכי מאושר בעיר, עם החיוך הכי גדול, הוא זה שנושא את משא החטא הכבד ביותר. יש חיוכים וחיוכים; למד להבחין בין הזן האפל לבין הזן הבהיר. זה שצועק וצוהל וצוחק, חצי מהזמן הוא רק מכסה על משהו. הוא נהנה, והוא אשם. וכל בני האדם אכן אוהבים חטא, ויל, הו כמה הם אוהבים אותו, אל תטיל בכך ספק, בכל הצורות, הגדלים, הצבעים והריחות. יש זמנים שבהם אבוסים, לא שולחנות, מתאימים לתיאבון. שמע אדם מהלל אחרים בקול רם מדי, ותהה אם לא זה עתה קם מן הדיר. מצד אחר, אותו אדם אומלל, חיוור, מעונה, ההולך שם, שנראה כולו אשמה וחטא, ובכן, לעיתים קרובות זהו דווקא האיש הטוב שלך, עם טי"ת גדולה, ויל. כי להיות טוב הוא עיסוק מבעית; בני אדם מתאמצים בו ולפעמים נשברים לשניים. הכרתי כמה כאלה. צריך לעבוד פי שניים יותר קשה כדי להיות איכר מאשר כדי להיות החזיר שלו. אני מניח שמחשבה על הניסיון להיות טוב היא שגורמת לסדק לטפס במעלה הקיר בלילה אחד. גם אדם עם אמות מידה גבוהות, השערה הקטנה ביותר נושרת עליו ולפעמים היא קמלה את שדרתו. הוא לא יכול להניח לעצמו, לא יניח לעצמו לרדת מהקרס אם ייפול אפילו בנשימה אחת מן החסד.”

“איידס היה גובה פחות קורבנות אילו היינו ממליצים בפומבי על מה שאני מבקש לכנות ״חזקת המחלה״, כלומר, העיקרון שלפיו מי שאנחנו עומדים לשכב איתו הוא נשא HIV עד שיוכח שאינו נשא HIV.”

“עשיתי זאת בדרך הקשה רבות מהחלומות הגדולים שחלמתי, חלמתי, כשהתמודדתי עם ניסיון כושל. החיים לימדו אותי להאמין ש רעיונות גדולים יכולים להתחיל מבקתה עלובה. רבות מן הצעדים החזקים ביותר שעשיתי, עשיתי, כשהוענקה לי המבט הקשוח ביותר. התשוקה שלי דוקרת בי להבין שאת לעגי האנשים אני יכול לשאת. רבות מן המהירויות הגבוהות ביותר שהשגתי, השגתי, כשהייתי מוכתם במרירות. תחילה חשבתי שהדרך היחידה היא לפרוש כשניסיתי שוב, כבר לא היה לי אשם. רבות מן ההחלטות האמיצות ביותר שקיבלתי, קיבלתי, כשחיי עמדו לדעוך. הייתי מתוסכל ובשל לשקוע. אבל אז אני שואף לשחרר את הדיו. רבות מן המסעות הארוכים ביותר שהתחלתי, התחלתי, בלי כל משאב; הכסף אזל הסתמכתי על אלוהים, בוראי, כל שחר ארוך ובערב הוא נתן לי שיר חדש. רבות מן השאלות הקשות ביותר שהתמודדתי איתן, התמודדתי איתן, כשהוקנטתי. הן היו קשות מאוד ליישוב אבל אני גורם לזה לקרות לאט לאט ובכל זאת, לא אני, אלא האדון ישוע המושיע שנותן לי הצלחה. בו, דרכו ובאמצעותו יש לי החירות לעשות הכול במלוא המרץ. אינני רוצה ליהנות מן החירות הזאת לבדי. גם אתה חייב לצאת מאזור הנוחות שלך. זה לא קל, אבל אתה יכול לעשות זאת בכל זאת. ישוע הוא החיים, האמת והדרך.”

“תני לי לשאול אותך משהו: בכל השנים שבהן... התפשטת מול ג'נטלמן, האם הוא אי פעם ביקש ממך ללכת? האם הוא אי פעם יצא והשאיר אותך? לא? זה בגלל שלא אכפת לו! הוא נמצא בחדר עם בחורה עירומה, הוא פשוט זכה בלוטו. נמאס לי כל כך להגיד לא, להתעורר בבוקר ולשחזר כל דבר שאכלתי אתמול, לספור כל קלוריה שצרכתי כדי שאדע בדיוק כמה שנאה עצמית לקחת איתי למקלחת. אני הולכת על זה. אין לי שום עניין להיות שמנה, אני פשוט סיימתי עם האשמה. אז זה מה שאני הולכת לעשות: אני הולכת לסיים את הפיצה הזאת, ואז אנחנו נלך לראות את משחק הכדורגל, ומחר אנחנו נצא לדייט קטן ונקנה לעצמנו ג'ינסים קצת יותר גדולים.”

“אדם חייב להתקדם מעבר לאשמה ולמחשבות ולמניעים שלא נבחנו כדי לגלות תכלית לחיות בחיוניות.”

“תנו לעטים אחרים לעסוק באשמה ובאומללות.”

“אושר אינו דבר שיש להשיגו לפי גחמות רגשיות. אושר אינו סיפוקם של כל משאלות לא־רציונליות שתנסה בעיוורון לפנק. אושר הוא מצב של שמחה שאינה סותרת את עצמה—שמחה בלי עונש או אשמה, שמחה שאינה מתנגשת עם אף אחד מערכיך ואינה פועלת להרסך שלך, לא שמחת הבריחה מן התודעה שלך, אלא של שימוש בכוחו המלא ביותר של תודעתך, לא שמחת הזיוף של המציאות, אלא של השגת ערכים שהם ממשיים, לא שמחתו של שיכור, אלא של יצרן. אושר אפשרי רק לאדם רציונלי, האדם שאינו חפץ אלא במטרות רציונליות, שאינו מבקש אלא ערכים רציונליים ומוצא את שמחתו רק במעשים רציונליים.”

“אשמה יכולה להפריע לרצונות שלנו להתקדם, להחלים כראוי ולהפוך לאדם שיש לו את הבריאות הנפשית ואת האמצעים לפיצוי הולם.”

“רגשות אשמה הם העונש הגרוע ביותר. אתה נענש על ידי עצמך.”

“תמיד נדמה היה שפחד משיפוט הוא סימן לאשמה והנטל של חוסר ביטחון”