אשם

“התאמת ערכיך ודעותיך למאמץך, מגדילה את הסיכויים שלך לחיות חיים ממלאים, ללא מתח של אשמה או מאבק פנימי”

“המורכבות הנקראת תחושת האשמה אינה מאפשרת לנו לקבל את עצמנו כפי שנבראנו”

“המורכבות הידועה כתחושות אשמה אינה מאפשרת לנו לקבל את עצמנו כפי שנבראנו”

“אולי איני מאמין בחטא,” הוא אמר, “אבל אני כן חש אשמה. אנחנו ציידי הצללים חיים לפי קוד, והקוד הזה אינו גמיש. כבוד, אשמה, כפרה — אלה אמיתיים בעינינו, ואין להם שום קשר לדת והכול קשור למי שאנחנו. זה מי שאני, קלרי,” הוא אמר בייאוש.”

“עשיתי זאת בדרך הקשה (שיר)___________________רבים מהחלומות הגדולים שחלמתי, חלמתי, כשפגשתי ניסיון כושל.החיים לימדו אותי להאמין ש רעיונות גדולים יכולים להתחיל מבקתה עלובה.רבים מן הצעדים החזקים ביותר שעשיתי, עשיתי, כשניתן לי המבט האכזרי ביותר.התשוקה שלי דוחקת בי להבין שאת לעגי האנשים, אני יכול לשאת.רבים מן המהירויות הגדולות ביותר שהשגתי, השגתי כשנכתמתי במרירות.תחילה חשבתי שהדרך היחידה היא לפרוש כשניסיתי שוב, כבר לא הייתה בי אשמה.רבות מן ההחלטות האמיצות ביותר שקיבלתי, קיבלתי, כשחיי עמדו לדעוך.הייתי מתוסכל ובשל לשקוע. אבל אז אני שואף לשחרר את הדיו.רבים מן המסעות הארוכים ביותר שהתחלתי, התחלתי, בלי כל משאב; הכסף אזל הסתמכתי על אלוהים בוראי כל שחר ארוך, ובערב הוא נתן לי שיר חדש.רבות מן השאלות הקשות ביותר שהתמודדתי איתן, התמודדתי איתן, כשלעגו לי.הן היו מטרידות מאוד ליישוב אבל אני גורם לזה לקרות לאט לאט.ובכל זאת, לא אני, אלא האדון ישוע המושיע שנותן לי הצלחה.בו, דרכו ובאמצעותו יש לי החירות לעשות הכול במרץ.אני לא רוצה ליהנות מן החירות הזאת לבדי. גם אתה חייב לצאת מאזור הנוחות שלך.זה לא קל, אבל אתה יכול לעשות זאת בכל זאת.ישוע הוא החיים, האמת והדרך.”

“מכאן העקרות וחוסר ההשראה של רבות מן הדיונים התיאורטיים באתיקה, והטינה שרבים חשים כלפי דיונים כאלה: עקרונות מוסריים נותרים במוחותיהם כהפשטות מרחפות, המציעות להם מטרה שאינם יכולים לאחוז בה ודורשות מהם לעצב מחדש את נפשותיהם בצלמה, ובכך מותירות אותם עם עול של אשמה מוסרית שאינה ניתנת להגדרה”

“האבל עוזר לך להתמודד עם אובדן של אדם אהוב. האשמה עוזרת לך לקבל החלטות מוסריות טובות יותר או להביא אותך להתנצל על מעשה פסול. במינונים מתאימים, סוגים אלה של רגשות שליליים הם הכרחיים ובריאים.”

“ישנם ספרים המדברים אלינו על חיינו שלנו בבהירות שאיננו מסוגלים להשתוות לה. הם מונעים את החשד הקודר שאיננו שייכים לגמרי למין, שאנו מצויים מעבר להבנה. המבוכות שלנו, ההסתגרויות שלנו, הקנאה שלנו, רגשות האשם שלנו — כל התופעות הללו מועברות אצל אוסטן באופן המעניק לנו פרצי זיהוי עצמי כמעט קסומים. המחבר מצא מילים לתאר מצב שחשבנו כי אנו היחידים החשים בו, ולמשך כמה רגעים אנו רואים את עצמנו בבהירות רבה יותר ומבקשים להיות מי שהמחבר היה רוצה שנהיה.”

“סבלו של אדם, המלנכוליה שלו, כשלעצמם, נחשבים באמת רק לכישלון או לעונש, לדבר מתועב או חוטא או בלתי מקובל חברתית בעיני האדם; אך לא כך בעיני אלוהים: כי הוא קרוב לנשברי הלב.”

“אני חשבתי שמר וילארד עזב אותי. חשבתי שהוא תכנן את זה מראש, אבל בודי אמר לא, אביו לא יכול היה לסבול את ריחות החולי, ובמיוחד לא את חולי בנו, כי הוא חשב שכל חולי הוא חולי רצון. לא היה למר וילארד יום אחד בחייו שבו היה חולה.”

“אשמה היא בן זונה,... היא לוקחת הכול: מוטיבציה, שאיפה ונשמה. (Kill Game 2015)”

“אדם אמנותי מתחבר אל האנרגיה הרגשית ההרסנית של אשמה ובושה ואל הכמיהה לאהוב ולהיות ראוי לאהבה, והופך את הרגשות העוצמתיים הללו לכוח יצירתי.”

“כשאני מטיף—לא משנה היכן בעולם—אני יכול תמיד לסמוך על חמישה תחומי צורך אנושי הפוגעים בכל העמים. ריקנות, בדידות, אשמה, פחד מן המוות, חוסר ביטחון עמוק.”

“הרונדיילים. קולו של זכריה היה נשימה, חצי צחוק, חצי כאב. כמעט שכחתי. אף משפחה אחרת אינה עושה כל כך הרבה למען האהבה, או חשה כל כך הרבה אשמה בגללה. אל תישא עליך את משקל העולם, ג'ייס. הוא כבד מדי אפילו בשביל הרונדייל לשאת.”

“אנו יכולים ללמוד ענווה אישית מפרקים שמולידים בושה ואשמה. לאחר שנפרוש מענייני העולם ונפיק לקחים מועילים מן החרפה האישית שלנו, עלינו לשוב ולחיות חיים תועלתניים המוקדשים להערכה של אמת, יופי ואהבה.”

“כל עוד הוא שומר מבחוץ על הרגלי נצרות, אפשר לגרום לו לחשוב שהוא רק קיבל כמה חברים ותחביבים חדשים, אבל מצבו הרוחני נשאר כמו לפני שישה שבועות. ובזמן שהוא חושב כך, הוא לא מתחרט על חטא ברור ומוכר, אלא מרגיש בקושי ובאופן מעורפל שהוא לא מתנהג טוב לאחרונה… אם תחושה כזו תישאר, היא מגבירה את העדפתו לא לחשוב על אלוהים. כמעט כל בני האדם חווים חוסר רצון כזה ברוב הזמן; אבל כשמחשבה על אלוהים מחייבת להתמודד עם ענן עמום של אשמה חצי‑מודעת, החוסר רצון מתעצם פי עשר. הם שונאים כל רעיון שמזכיר אותו, כמו אנשים בבעיות כלכליות ששונאים אפילו לראות פנקס בנק. במצב כזה האדם יתחיל לשנוא את חובותיו הדתיות, יחשוב עליהן רק במידה שהוא מרגיש שנוח לו, וישכח אותן ברגע שהן נגמרות. הוא ירצה שהתפילות שלו יהיו לא מציאותיות, כי הוא יפחד מכל מגע אפקטיבי עם אביו השמימי… חוסר הנוחות והסירוב להתמודד עם זה מבודדים אותו יותר ויותר מכל אושר אמיתי.”

“בשלב הזה אני כבר לא יכול להימנע מלהציג, בהצהרה ראשונית ופרוביזורית, את ההשערה שלי לגבי מקור "המצפון הרע". קשה לגרום לאנשים לשים לב לזה, וזה דורש מהם לחשוב על זה לעומק, לשמור עליו ולתת לו זמן לנסוע במוח. אני רואה במצפון הרע מחלה עמוקה שהאדם נאלץ להתמודד איתה, כתוצאה מהשינוי הבסיסי ביותר שחווה – כשהוא סוף סוף ננעל בתוך גבולות החברה והשלום. בדיוק כמו שחיות מים נאלצו להסתגל לחיים על היבשה או למות, כך גם האדם, שהיה מותאם לחיי פרא, מלחמה, נדודים והרפתקאות, פתאום מצא שהאינסטינקטים שלו נחלשים והופכים ללא רלוונטיים. מהרגע ההוא הוא נאלץ ללכת ברגל ולשאת את עצמו, במקום שהמים תמכו בו. משקל כבד נפל עליו, והוא מרגיש מגושם בביצוע משימות פשוטות. בעולם החדש והלא נודע הוא איבד את המנהיג הפנימי – הדחפים הלא מודעים שהובילו אותו בבטחה. היצור האבוד נאלץ להסתמך על חשיבה, ניתוח, חיבור סיבה ותוצאה – על תודעה מצומצמת ושגויה. אני מאמין שמעולם לא היה תחושה של מצוקה כה כבדה, של משקל של עופרת, בעוד שהאינסטינקטים הישנים עדיין מנסים לדרוש את דרכם, רק שהקיום שלהם הפך לקשה ולנדיר. רוב הזמן הם מצאו סיפוקים חדשים, כמעט תת‑מודעים, כדי לשרוד.”

“אנחנו שווים בחטא, אך מעולם לא שווים בהכרה.”

“ישנם כמה תיאולוגים מודרניים שמחו, ובצדק גמור, נגד פרשנות מוסרנית יתר על המידה של הנצרות. קדושתו של אלוהים היא דבר שהוא יותר ואחר מאשר שלמות מוסרית: תביעתו עלינו היא דבר שהוא יותר ואחר מאשר תביעות החובה המוסרית. אינני מכחיש זאת: אך תפיסה זו, כמו זו של אשמה קולקטיבית, משמשת בקלות רבה מאוד כהתחמקות מן העניין האמיתי. אלוהים עשוי להיות יותר מטוב מוסרי: הוא אינו פחות מכך. הדרך אל הארץ המובטחת עוברת ליד סיני. ייתכן שהחוק המוסרי קיים כדי להתעלות מעליו, אך אין כל התעלות מעליו למי שלא הכירו תחילה בתביעותיו עליהם, ואחר כך ניסו בכל כוחם לעמוד בתביעה זו, ולהתייצב ביושר ובגלוי מול עובדת כישלונם.”

“אלה שמעניקים אהדה לאשמה, אינם מעניקים אותה לחפות.”