אלוהים

“אמי השמיעה צליל צווחני, שיכול היה להיות או "כן" או "הצילו". פוסידון פירש זאת ככן ונכנס. פול הביט הלוך ושוב בינינו, מנסה לקרוא את הבעותינו. לבסוף הוא פסע קדימה. "היי, אני פול בלופיס." פוסידון הרים גבה ואז לחץ את ידו. "בלו-פיש, אמרת?" "אה, לא. בלופיס, בעצם." "אה, אני מבין," אמר פוסידון. "חבל. אני דווקא מחבב דגי נפוח. אני פוסידון." "פוסידון? זה שם מעניין." "כן, אני אוהב אותו. קראו לי גם בשמות אחרים, אבל אני מעדיף פוסידון." "כמו אל הים." "מאוד כמו זה, כן." "ובכן!" אמי קטעה. "אממ, אנחנו כל כך שמחים שיכולת לקפוץ לביקור. פול, זה אבא של פרסי." "אה." פול הנהן, אף שלא נראה מרוצה במיוחד. "אני מבין." פוסידון חייך אליי. "הנה אתה, בני. וטייסון, שלום, בן!" "אבא!" טייסון צעק... הלסת של פול נשמטה. הוא בהה באמי. "טייסון הוא..." "לא שלי," היא הבטיחה. "זו סיפור ארוך.”

“בימי קדם, אנשים לא היו רק זכר או נקבה, אלא אחד משלושה טיפוסים: זכר/זכר, זכר/נקבה, נקבה/נקבה. במילים אחרות, כל אדם הורכב מן המרכיבים של שני אנשים. כולם היו מרוצים מן הסידור הזה ומעולם לא ממש הקדישו לו מחשבה רבה. אבל אז אלוהים לקח סכין וחתך את כולם לשניים, ישר באמצע. כך שאחרי זה העולם חולק פשוט לזכר ולנקבה, והתוצאה הייתה שאנשים מבלים את זמנם בריצה סביב בניסיון לאתר את החצי השני החסר שלהם.”

“השתמש במשאבים שלך בחוכמה והשקע זמן איכות בפיתוח המשאבים שלך”

“כאשר אתה אוהב את אלוהים באמת, תאהב את בריאתו”

“בכל הנוגע לעשיית דברים, אני נוקט גישה מדעית למדי לשאלה למה דברים קורים ואיך הם קורים. אני לא יודע אם יש אלוהים או לא...”

“כדי להכיר את אלוהים, הכירו את לבכם (מצפונכם). לאחר שתכירו את לבכם, תלמדו לראות את אלוהים בכל הדברים. אמת יכולה להיראות רק על ידי מי שיש בהם אמת.”

“אה, איזה אל מרהיב!”

“אם הנוצרים היו מבינים שאלוהים עצמו, בדמות רוח הקודש, שוכן באמת בתוך גופנו, היינו נזהרים הרבה יותר במה שאנו אוכלים, שותים, מביטים בו או קוראים. אין פלא שפאולוס אמר: ״אני מכה את גופי ומשעבד אותו״ [1 קורינתים 9:27, NIV]. הדבר הזה צריך להניע אותנו לכרוע על ברכינו בהתוודות.”

“אשרי האיש שלא הולך אחרי עצות של רשעים, לא עוצר בדרכים של חוטאים ולא יושב בחברת לגלגנים. הוא מוצא נחת בתורה של אלוהים, והוגה בה יום ולילה.”

“כשאתה עסוק בעשיית משהו למען אלוהים, אלוהים יהיה גם הוא עסוק בעשיית משהו למענך.”

“הוא נזכר באפולו, מחייך ושזוף ומגניב לגמרי במשקפיו הכהים. תאליה אמרה, הוא חתיך. הוא אל השמש, פרסי השיב. לזה לא התכוונתי. למה ניקו חשב על זה עכשיו? הזיכרון האקראי הרגיז אותו, גרם לו להרגיש עצבני.”

“אני מאמין שאמריקה הלכה כברת דרך ארוכה בדרך הלא נכונה. אם אי פעם היינו זקוקים לעזרתו של אלוהים, זה עכשיו.”

“אנחנו מדברים על הימור, זכרו, ופסקל לא טען שההימור שלו נהנה ממשהו מלבד סיכויים קלושים מאוד. האם הייתם מהמרים על כך שאלוהים יעריך אמונה מזויפת בחוסר יושר (או אפילו אמונה כנה) יותר מספקנות כנה?”

“אם אנו זקוקים לעזרה, עלינו לזעוק אל האל העליון ביותר”

“כזה הוא כוחה של האמת, שאפילו הלחישה הקלה ביותר שלה יכולה להטביע בקלות את השקר הרועש ביותר, מה שעשוי להסביר מדוע במקרים רבים אלוהים צריך רק ללחוש.”

“מי ייתן וכל בני האדם מכל אומה ימצאו את כוחו של חסד האלוהים.”

“נוצרים, קדושי האל, התפללו שטל השמים ירד על אדמתה הצחיחה והצמאה של הארץ, ושצדקה תכסה את הארץ כשם שהמים מכסים את הים.”

“אם עליי לדעת משהו כדי להאמין בו, מה שאוכל להאמין בו יהיה מוגבל מאוד. אם אבחר להאמין במשהו כדי לדעת אותו, אז מה שאאמין בו יכול להיות חסר גבולות.”

“טיול בטבע הוא חיבור עם הבורא”

“מה היה הגורל? מה היה הכוח שעיצב את הדפוסים וניסה לכפות אותם? אלוהים? האם עליה לזעום על אלוהים — או להתחנן אליו שיניח לבנה לחיות ויחוס עליה מפני חיי נכות? או שמא הכוח שמאחורי הגורל היה בסך הכול מנגנון טבעי, כוח שמקורו אינו שונה מזה של כוח הכבידה או המגנטיות?”