אוכל

“סטייק פורטרהאוס אדיר בעובי אינץ' וחצי, חם ומטגן ברחש על המחבת; מפוזר בפלפל ריחני; מועשר בחתיכות קטנות של חמאה נמסה, מן הטריות והאותנטיות שאין עליהן עוררין; מיצי הבשר היקרים ניגרים החוצה ומצטרפים לרוטב, המנוקד באיים של פטריות; עיירה או שתיים של שומן רך, צהבהב, המעטרות מחוז מרוחק של מחוז הבקר הנדיב הזה; העצם הלבנה הארוכה המפרידה בין הסירלוין לטנדרלוין עדיין במקומה.”

“כששמע שאין מה לאכול, ישב ויבכה: "למה קמתי בכלל?" צעק.”

“עסק רע צריך להיעשות בלי אשמה אם הוא מקור הכנסה.”

“התרנגולת שמטילה את מספר הביצים הרב ביותר ראויה למזון הרב ביותר”

“יכולתי להרוג אותך. או שאני יכולתי להרוג אותך, אמר פרסי. ג'ייסון משך בכתפיו. אם היה אוקיינוס בקנזס, אולי. אני לא צריך אוקיינוס— בנים, קטעה אנבת', אני בטוחה ששניכם הייתם מצטיינים בהריגת זה את זה. אבל כרגע, אתם צריכים קצת מנוחה. קודם אוכל, אמר פרסי. בבקשה?”

“הרושם הראשוני אינו ההשתקפות האחרונה של חבר אמת, ולכן אם אתה מאוהב עד מעל הראש במישהו שרק קנה לך עוגה, מוטב שתחשוב פעמיים לפני שתטרוף את אומללותך.”

“לעיתים קרובות יותר מאשר לא, לצפות לרדת במשקל בלי קודם להיפטר מהדיאטה שהפכה את הירידה במשקל להכרחית, דומה לצפות מחזיר להיות נקי לחלוטין אחרי שטיפת צינור, בעודו עדיין מתהפך בבוץ.”

“אולי תקבל פאי, תאכל אותו ותשכח. אולי תקבל שמפניה, תשתה אותה ותשכח. אבל כשאתה מקבל ספר, אתה יכול לפתוח אותו שוב ושוב.”

“סרט בלי רומנטיקה מרגיש כמו אוכל בלי טעם”

“זה ילדותי לאכול בעיקר או רק כדי לרצות את הלשון שלך.”

“היחס שלך לאוכל הוא אך השתקפות של היחס שלך לעצמך, וכך גם כל דבר בחייך.”

“הישארו מלאי השראה על ידי הזנת המוח שלכם במזון מנטלי חיובי ובריא באמצעות קריאה או האזנה לחומר טוב, מעורר השראה, מוטיבציוני וחינוכי.”

“... שאלת איך אני?? באמת?? אז אכפת לך ממני?? או שפשוט החלטת לשאול כדי להחזיר את זה בחזרה כי אנשים לימדו אותך להחזיר הכול בחזרה, מה שהוא עשה לך לעשות לו אותו דבר. להתנהג באותה צורה, כן, אבל בלי סקרנות להתמקד בזה זה כמו ללכת ולהידפק על ידי כולם, החל מהבחור בפח האשפה (הבחור שמחפש אוכל בזבל) ועד הבחור העשיר. אם אתה אוהב את זה, אני אגיד שיש בך איזו בעיה, איך בכלל אפשר לקיים יחסי מין עם איש הזבל.... אה, אה כן, אם אתה אחד מהם אתה מחוץ למקום הזה. אם אתה עוזר לאיש הזבל הזה להצליח זה אומר שהוא מפתח משהו טוב יותר, ומעני לעשיר... אבל כדי להגיע לשם צריך זמן, צריך להאמין באותו אדם, אבל שוב, האם זה לא מגעיל הדבר הזה. תסתכל על זה מהצד כמו נזיר, איך בכלל אפשר לגעת באדם כזה??”

“המועצות הכהניות מלמדות ומסייעות לחבריהן להשיג בריאות טובה, יציבות כלכלית, וצורכי מזון ולבוש לשנה אחת. הן מלמדות גם את חבריהן להיות עצמאיים ולהעניק את זמנם, כישוריהם והרכוש שלהם לטובת הכנסייה, הקהילה והצרכים.”

“כדי שתהיה הרמוניה ושלום, הכול חייב להיות מאוזן. וכדי שתהיה איזון, חייבת להיות שוויון. ושם שיש שוויון, יהיה צדק. ושם שהצדק זוכה לכבוד ונשמר, תמיד תהיה אמת. יש לבטל את מושג החלוקה לפי מעמד, כישורים, גזע, הכנסה ולאום. כולנו שווים, עם דופק משותף לשרוד. כל אדם זקוק למזון ולמים. לכל אדם יש חלום וגעגוע להיות מאושר. כל אדם מגיב לאהבה, לסבל ולכאב. כל אדם מדמם באותו צבע ותופס את אותו עולם. הבה נכיר בכך שכולנו חלק זה מזה. כולנו בני אדם. כולנו אחד.”

“ולא נקניקיות אומללות, חצי מלאות בלחם ובפולי סויה, גם לא, אלא אמיתיות, בשריות וחריפות, שמנות ולוהטות עד כדי אדים, מתפקעות וקצת חרוכות, רק במידה הזעירה ביותר”

“זה משעמם, בן אדם, לשתות בלי לאכול, אמרה המלכה כעבור רגע. מה היית רוצה לאכול הכי הרבה? תענוג טורקי, בבקשה, הוד מלכותך, אמר אדמונד.”

“אתה מעכל וסופג את חייך בכך שאתה הופך אותם לסיפורים, הוא אומר, באותו אופן שהתיאטרון הזה נראה כמעכל אנשים. ביד אחת הוא מצביע על כתם בשטיח, הכתם הכהה הזה, דביק ומעלה עובש, מסתעף בזרועות וברגליים. אירועים אחרים — אלה שאינך יכול לעכל — מרעילים אותך. החלקים הגרועים ביותר של חייך, אותם רגעים שאינך יכול לדבר עליהם, מרקיבים אותך מבפנים החוצה. עד שאתה הצל של קסנדרה, רטוב על הקרקע. שקוע בבוץ החלבוני הצהוב שלך. אבל הסיפורים שאתה יכול לעכל, שאתה יכול לספר — אתה יכול לקחת שליטה על אותם רגעי עבר. אתה יכול לעצב אותם, ליצור אותם. לשלוט בהם. ולהשתמש בהם לטובתך. אלה סיפורים חשובים כמו אוכל. אלה סיפורים שאתה יכול להשתמש בהם כדי לגרום לאנשים לצחוק או לבכות או לחלות. או לפחד. לגרום לאנשים להרגיש כפי שאתה הרגשת. לעזור למצות עבורם ועבורך את אותו רגע מן העבר. עד שאותו רגע יהיה מת. נצרך. מעוכל. נספג.”

“יש הרבה מזונות בתוך הבטן שלי. הנשמה ריקה.”

“היא טעמה את היום שבו איבד את עבודתו הראשונה. היא טעמה את הבוקר שבו התעורר, עדיין שיכור, במכוניתו, באמצע שדה תירס, ובאימה נשבע להימנע מן הבקבוק לעד. היא ידעה את שמו האמיתי. היא זכרה את השם שפעם היה מקועקע על זרועו וידעה מדוע הוא אינו יכול להיות שם עוד. היא טעמה את צבע עיניו מבפנים, ורעדה לנוכח הסיוט שבו נאלץ לשאת דגים קוצניים בפיו, ושממנו היה מתעורר, נחנק, לילה אחר לילה. היא התענגה על הרעב שבאוכל ובספרות, וגילתה שמי לילה אפלים כשהיה ילד קטן והוא הביט מעלה אל הכוכבים ותהה על עצמותם ועל אין-סופיותם, דבר שאפילו הוא שכח.”