ערפל

“בלי לסלק את הערפל שבמוחך, לא תוכל לראות בבהירות! ואיך אפשר לסלק את הערפל הזה? איך אפשר לשחרר את המוח שלך? פשוט פתח את המוח שלך לרוחות של כל הרעיונות!”

“כשאתה שמח, אתה מרגיש את אור השמש אפילו בתוך הערפל; כשאתה אומלל, אתה מרגיש את הערפל אפילו באור השמש.”

“זה אינו מכאיב, לחש קול חלוש, היא תיקח את חייך ואת כל מה שאתה וכל מה שאכפת לך ממנו, והיא תשאיר אותך בלי כלום מלבד ערפל ואובך. היא תיקח את שמחתך. ויום אחד תתעורר ולבך ונשמתך כבר לא יהיו. קליפה תהיה, הבל תהיה, ודבר לא יותר מחלום עם היקיצה, או זיכרון של משהו שנשכח.”

“זה דבר מוזר, כתיבה. לפעמים אתה יכול להביט על מה שאתה כותב, וזה כמו להביט על נוף ביום קיץ נהדר ובהיר. אתה יכול לראות כל עלה על כל עץ, ולשמוע את ציוץ הציפורים, ואתה יודע לאן תלך בטיול שלך. וזה נפלא. לפעמים זה כמו לנהוג בתוך ערפל. אתה לא באמת יכול לראות לאן אתה נוסע. יש לך רק מספיק מהכביש שלפניך כדי לדעת שאתה כנראה עדיין על הכביש, ואם תנהג לאט ותשאיר את הפנסים שלך נמוכים, עדיין תגיע לאן שהתכוונת להגיע. וזה קשה בזמן שאתה עושה את זה, אבל מספק בסוף יום כזה, שבו אתה מביט למטה ורואה שהוצאת 1500 מילים שלא התקיימו בסדר הזה על הנייר, חצי ממה שהיית מקבל ביום טוב, ונהגת לאט, אבל נהגת. ולפעמים אתה יוצא מן הערפל אל הבהירות, ואתה יכול לראות בדיוק מה אתה עושה ולאן אתה הולך, ולא יכולת לראות או לדעת שום דבר מזה חמש דקות קודם. וזה קסם.”

“עם מוח מעורפל אתה רואה רק ערפל!”

“למי שרואה למרחוק קצר, דרך הערפל, אלוהים חייב להיות מפלצת.”

“האם איבדת את תקוותך? האם נשארת בתוך הערפל? אל תדאג; גם אם אינך מצליח למצוא אותה, תקווה חדשה תבוא ותמצא אותך!”

“שתי דרכים התפצלו ביער צהוב, אבל אני לא בחרתי באף אחת מהן. במקום זאת, הפלגתי בסירה הקטנה שלי כדי לצפות בשקיעה מנקודת מבט אחרת, שלא הייתה אפשר לראותה מן החוף. אחר כך טיפסתי אל פסגת ההר הגבוהה ביותר כדי לצפות בשמש הענבר מבעד לעננים. לבסוף, נסעתי אל החלק האפל ביותר של העמק כדי לראות את קרני האור האחרונות המנצנצות מבעד לערפל המעורפל. כל נקודת מבט שחוויתי במסע שלי היא שהותירה את העלים מרוסקים ושחורים, וזה מה שעשה את כל ההבדל.”

“אפשר ללכת בחלום בעודך ער: פשוט תלך בבוקר הערפילי של יער!”

“העולם מתחשך, האוויר מתקרר, הערפל מתנשא. רק בערב תוכל להעריך באמת את הבית.”

“אי אפשר לדעת מה קורה בערפל הקרב.”

“ארוחת הערב הייתה נפלאה. היה שם נתח בקר, עם תפוחי אדמה צלויים, זהובים ופריכים מבחוץ ורכים ולבנים מבפנים, ירקות עלים בחמאה שלא זיהיתי, אף על פי שעכשיו אני חושב שאולי היו אלה סרפדים, גזרים קלויים שהושחרו כולם ומתוקים (לא חשבתי שאני אוהב גזר מבושל, ולכן כמעט לא אכלתי אחד, אבל הייתי אמיץ, וניסיתי אותו, ואהבתי אותו, והתאכזבתי מגזרים מבושלים במשך שארית ילדותי.) לקינוח הייתה הפאי, ממולאת בתפוחים ובצימוקים תפוחים ובאגוזים כתושים, והכול מכוסה מעל ברפרפת צהובה סמיכה, קרמית ועשירה יותר מכל דבר שטעמתי אי פעם בבית הספר או בבית. הגור ישן על כרית ליד האש, עד סוף הארוחה, ואז הצטרף לחתול הבית בצבע ערפל, שהיה גדול ממנו פי ארבעה, לארוחה של שאריות בשר.”

“ערפל אי-הבהירות המנטלי וערפל האמביוולנטיות מעכבים את הקיום האנושי”