“זה דבר מוזר, כתיבה. לפעמים אתה יכול להביט על מה שאתה כותב, וזה כמו להביט על נוף ביום קיץ נהדר ובהיר. אתה יכול לראות כל עלה על כל עץ, ולשמוע את ציוץ הציפורים, ואתה יודע לאן תלך בטיול שלך. וזה נפלא. לפעמים זה כמו לנהוג בתוך ערפל. אתה לא באמת יכול לראות לאן אתה נוסע. יש לך רק מספיק מהכביש שלפניך כדי לדעת שאתה כנראה עדיין על הכביש, ואם תנהג לאט ותשאיר את הפנסים שלך נמוכים, עדיין תגיע לאן שהתכוונת להגיע. וזה קשה בזמן שאתה עושה את זה, אבל מספק בסוף יום כזה, שבו אתה מביט למטה ורואה שהוצאת 1500 מילים שלא התקיימו בסדר הזה על הנייר, חצי ממה שהיית מקבל ביום טוב, ונהגת לאט, אבל נהגת. ולפעמים אתה יוצא מן הערפל אל הבהירות, ואתה יכול לראות בדיוק מה אתה עושה ולאן אתה הולך, ולא יכולת לראות או לדעת שום דבר מזה חמש דקות קודם. וזה קסם.”

המקור באנגלית: קרא את המקור ←