אש

“ללמוד לשחרר אין פירושו לוותר! זה פשוט להעביר את הנטל ללוחם טוב יותר, כדי שתוכל להילחם ביום אחר. (אלוהים)”

“אור האהבה הוא אש בוערת”

“אמרת הנביא: הקנאה אוכלת מעשים טובים, כשם שאש אוכלת דלק.”

“להתעצבן פירושו להצית את עושרך שלך.”

“מה נעשה, מה נעשה! לברוח מגובלינים וליפול ליד זאבים — זה כמו לצאת מהכיריים וליפול לתנור!”

“הנשים היפות ביותר בעולם הן אלה שיכולות לעמוד כיריבות בשדה הקרב של האהבה, ובכל זאת עדיין לראות את כאב זו של זו. הן יכולות להניח את חרבותיהן רק לרגע כדי להכיר ביופיו של הלוחם העומד מולן—התשוקה, חוסר הפחד והאש הבלתי פוסקת שלעולם אינה מוותרת. ברגע הזה אנו לומדים שלא הגבר הוא זה שרואה את ערכן של הלבבות שנקרעו בקרב לכבודו; אלא הנשים שסבלו זמן רב כל כך. שתי נשים שיכולות "לראות" בבירור את ערכה של האחרת, גם בעודן מתעייפות מפצעיהן, הן סוג היופי היחיד שבאמת חשוב. כי אילו לא היו שני יריבים ראויים, לא היה מלחמה באהבה.”

“מהי משיכה (akarshan) בעולם הזה? היא אש גלויה, ויש להיות מודעים לה. משיכה היא האש הגלויה. שורש ההיקשרות האשלייתית (moha) הוא אכן המשיכה.”

“ובכל זאת הייתה לי החולשה, ועדיין יש לי החולשה, לרצות שתדע באיזו שליטה פתאומית הצתת אותי, ערמת אפר שאני, לאש.”

“אין עלינו אלא להמשיך ולנסות ולהתחמק ממלחמה, אך אם תתרחש בפועל, ללא קשר מי הוביל אותה, עלינו להגן על עצמנו. אם ביתנו באש, ללא חקירה האם שרפה זו נגרמה מבפנים או מבחוץ, עלינו לנסות לכבות אותה.”

“אם אתה מדליק אש, אינך יכול להסתיר את העשן.”

“בואו כל אחד מאיתנו ירים את הלפידים הלוהטים שלנו ויעלה ככדורי האש הבוערים של אור שאנחנו, ובואו נשרוף את השמיים ונשאיר בהם צלקות עמוקות, ויהיו אלה החתימות שלנו על פני הנצח בעודנו יוצאים לדרך!”

“הולך אל האל עם פחך, ויהי לו אש שרה.”

“זה לא היה כל כך קל, אף על פי כן, לסיים את המלחמה. מלחמה היא אש עצומה; האפר ממנה מתפזר למרחקים, ושוקע לאט.”

“אם אתה מתכוון לנסות, לך עד הסוף.. אחרת, אל תתחיל אפילו.. אם אתה מתכוון לנסות, לך עד הסוף.. זה יכול לומר לאבד חברות, נשים, קרובים ואולי אפילו את השפיות שלך. לך עד הסוף.. זה יכול לומר לא לאכול שלושה או ארבעה ימים.. זה יכול לומר לקפוא על ספסל בפארק.. זה יכול לומר כלא, לעג, לגלוג, בידוד.. הבידוד הוא המתנה. כל השאר הם מבחן לסיבולת, לכמה באמת אתה רוצה לעשות את זה.. ואתה תעשה את זה, למרות הדחייה והסיכויים הגרועים ביותר. וזה יהיה טוב יותר מכל דבר אחר שאתה יכול לדמיין.. אם אתה מתכוון לנסות, לך עד הסוף.. אין תחושה אחרת כמוה. אתה תהיה לבד עם האלים והלילות ילהטו באש. עשה את זה, עשה את זה, עשה את זה.. עד הסוף .. עד הסוף.. אתה תרכב את החיים ישר אל צחוק מושלם. זה הקרב הטוב היחיד שיש ….”

“כל התיאוריות כמו קלישאות שנורו לעזאזל, כל הפנים הקטנות האלה מביטות למעלה יפות ומאמינות; הלוואי שאבכה אבל הצער הוא טיפש. הלוואי שאאמין אבל אמונה היא בית קברות. צמצמנו את זה לסכין הקצב ולציפור הלעג מאחלים לנו מזל.”

“לכן, מכיוון שאנו מקבלים מלכות שאי אפשר למוטט, הבה נהיה אסירי תודה, וכך נעבוד את אלוהים כראוי ביראה ובפליאה, כי אלוהינו הוא אש אוכלת”

“כשאני מתרגשת, חושבת אני: "זה יימשך לנצח" או "מה אם זה יימשך לנצח". חושבות עליי שיש לוותר, לברוח, להסתתר, להגן על עצמי. מחשבות אלה, לא אוכל לשנותן. מה שאני יכולה לשנות הוא כיצד אני מגיבה להן. האם אאמין ללא תנאי לאלו הרעיונות, או שאקבל אותם כתופעות לוואי של החוויה הזמנית של הכאב? האם אפעל על כל מחשבה שמתעוררת באש השריפה, או שאאחוז בעצמי בחמלה ואאמר, "זה יסתיים, אני יודעת שזה כואב. אני אוהבת אותך"? הכוח שלי שוכן בבחירות אלה.”

“בני אדם לא רק שאינם יכולים לשאת יותר מדי מציאות, אנו בורחים מן המציאות כשמישהו אינו כופה עלינו להתקרב מספיק אל האש כדי לחוש את החום על פנינו.”

“אין לך שום רומנטיקה בנשמה? אמרה מגראת בתחינה. לא, אמרה סבתא. אין לי. וכוכבים לא אכפת להם מה את מאחלת, וקסם לא עושה דברים טובים יותר, ואף אחד לא לא נשרף אם הוא תוחב את היד שלו באש. אם את רוצה להגיע למשהו כמכשפה, מגראת גארליק, את צריכה ללמוד שלושה דברים. מה אמיתי, מה לא אמיתי, ומה ההבדל.”

“לפעמים, אדם לא מחפש להעלות את רמת החיים, המעמד או האגו שלו כשהוא מתאהב. לפעמים, הוא פשוט רוצה את אותו אדם מיוחד שהוא בדיוק כמוהו. האדם האחד שבאמת מבין איך הוא סובל, כי גם הוא עבר את זה. הוא רוצה להתעורר לצד מישהו שמכיר את המאבקים שלו מקרוב. הוא רוצה שותף שלא אומר שהוא מבין, אלא מישהו שיודע, חי את זה ושרד את זה. הוא מחפש את האדם הזה כל חייו כי הוא מרגיש לבד ולא מובן. נמאס לו מאנשים שאומרים לו לא לדאוג לאנשים אחרים, כשזה לא מי שאלוהים יצר אותו להיות. עומק נשמתו לא יכול להיענות על ידי בן זוגו שעומד למעלה ומביט מלמעלה. הוא רוצה לחזור הביתה אל ה״סוג שלו״—האדם שרץ באותם מסדרונות אפלים שבהם הוא עצמו נדד במחשבתו. הוא רוצה לבנות חיים עם מישהו שלעולם לא ישבור את לבו, לא ידחוף אותו ממנו או יוותר עליו. הוא לא רוצה את האדם שחייב לנצח. הוא רוצה את המציל שהיה בגבולות הפחדניים של לבו, אבל יודע את הדרך חזרה אל החיים. כשהם יפגשו את האדם הזה, הם לעולם לא ישכחו אותו, כי הוא ייכנס לחייהם עם כל האש שיש בו ולעולם לא יעזוב את נשמתם.”