“אני: אני מסרבת ללכת לקבוצת תמיכה. אמא: אחד התסמינים של דיכאון הוא חוסר עניין בפעילויות. אני: בבקשה, פשוט תני לי לראות אמריקה מחפשת את הדוגמנית הבאה. זו פעילות. אמא: טלוויזיה היא פסיביות. אני: אוף, אמא, בבקשה. אמא: הייזל, את נערה. את כבר לא ילדה קטנה. את צריכה להכיר חברים, לצאת מהבית, ולחיות את החיים שלך. אני: אם את רוצה שאהיה נערה, אל תשלחי אותי לקבוצת תמיכה. תקני לי תעודת זהות מזויפת כדי שאוכל ללכת למועדונים, לשתות וודקה, ולעשן גראס. אמא: את לא מעשנת גראס, קודם כול. אני: הנה, זה בדיוק מסוג הדברים שהייתי יודעת אם היית קונה לי תעודת זהות מזויפת. אמא: את הולכת לקבוצת תמיכה. אני: אאאאאאאאאאאאא. אמא: הייזל, מגיע לך חיים.”
יוהן גרין