מוות

“אז, הוא שאל. איך המוות? קשה, היא אמרה. הוא פשוט ממשיך.”

“תן לחיים לדעת שיום אחד הם ימותו. עליהם לחיות בחוכמה.”

“לא הצלחתי לגלות אם קיים בצרפתית מקבילה מדויקת לביטוי האנגלו-אמריקאי הנפוץ "killing time". זהו ביטוי גס וקליל מאוד, כשחושבים עליו לרגע, בהתחשב בכך שהזמן, אחרי הכול, הוא זה שהורג אותנו.”

“אנחנו בני אלמוות זמניים, עד שנמלא את תוכניותיו של אלוהים לחיינו... ואז אנו נעשים בני תמותה זמניים, ממתינים להפוך לבני אלמוות קבועים לבסוף”

“חלומות, רק חלומות, הכול אשליה”

“יללו, יללו, יללו, יללו! הו, אתם אנשי אבן!”

“לפעמים הגורל הוא כמו סופת חול קטנה שמשנה כל הזמן כיוון. אתה משנה כיוון, אבל סופת החול רודפת אחריך. אתה פונה שוב, אבל הסערה מסתגלת. שוב ושוב אתה משחק את זה, כמו איזה ריקוד מבשר רעות עם המוות רגע לפני עלות השחר. למה? כי הסערה הזאת אינה משהו שאין לו שום קשר אליך. הסערה הזאת היא אתה. משהו בתוכך. לכן כל מה שאתה יכול לעשות הוא להיכנע לה, להיכנס ישר אל תוך הסערה, לעצום את העיניים ולסתום את האוזניים כדי שהחול לא יחדור פנימה, וללכת דרכה, צעד אחר צעד. אין שם שמש, אין ירח, אין כיוון, אין תחושת זמן. רק חול לבן דק המסתחרר אל השמיים כמו עצמות מרוסקות.”

“לאנשים יש את הסיבות שלהם למות. זה אולי נראה פשוט, אבל זה אף פעם לא כך. זה בדיוק כמו סלע. מה שמעל פני האדמה הוא רק חלק קטן ממנו. אבל אם מתחילים למשוך, הוא ממשיך לבוא ועוד לבוא. המוח האנושי שוכן עמוק בחשכה. רק האדם עצמו יודע את הסיבה האמיתית, ואולי גם אז לא.”

“האם הקר יותר: היד או הפיסטול?”

“מקום בלי אחיזות, בלי ציוני דרך, בלי עבר כלל: זה היה דומה מדי למוות”

“אני חושבת שאנחנו כמו כוכבים. משהו קורה כדי לפוצץ אותנו מבפנים; אבל כשאנחנו מתפוצצים וחושבים שאנחנו מתים, אנחנו למעשה הופכים לסופרנובה. ואז כשאנחנו מביטים בעצמנו שוב, אנחנו רואים שאנחנו פתאום יפים יותר מכפי שהיינו אי פעם קודם!”

“בתהומות נפשו ידע איוואן איליץ' שהוא גוסס... הוא פשוט לא הבין זאת, לא היה יכול בשום אופן להבין זאת. הדוגמה של סילוגיזם שלמד בלוגיקה של קיזווטטר — קאיוס הוא אדם, בני אדם הם בני תמותה, לכן קאיוס הוא בן תמותה — נראתה לו כל חייו נכונה רק ביחס לקאיוס, אך בשום אופן לא ביחס אליו עצמו. לגבי האדם קאיוס, האדם בכלל, זה היה נכון לחלוטין; אבל הוא לא היה קאיוס ולא אדם בכלל, הוא תמיד היה נפרד לגמרי, לגמרי, מכל שאר בני האדם... וקאיוס אכן בן תמותה, ובצדק שימות, אבל בשבילי, וניה, איוואן איליץ', עם כל רגשותיי ומחשבותיי — בשבילי זה עניין אחר. ואי אפשר שאמות. זה היה נורא מדי. כך הרגיש זאת.”

“הדת היא תיאוריה על הכול שצריך להוכיח רק אחרי המוות; אלה שמוכיחים אותה או מפריכים אותה לעולם אינם חוזרים אלינו כדי לספר את הסיפור”

“כי אין שום תהילה במחלה. אין לה שום משמעות. אין שום כבוד למות ממנה.”

“אם אתה רוצה, אתה יכול למות בכל דרך שתרצה, אבל לא משנה כמה תנסה, אינך יכול לחיות כפי שתרצה.”

“כשהכתיבה הפכה לך לרשע הגדול ביותר ולנעימת הנפש העיקרית, רק המוות יכול לעצור אותה.”

“הייחוד הזה של גאוותו בשמירת דברו היה בדיוק בכך ששמר אותו כלפי אנשי-העוול. זה היה ניצחונו האחרון על האנשים הללו, הלוחמים, להיכנס לחדר האפל שלהם ולמות על דבר שאפילו לא יכלו להבין. הנגינה בעוגת-התופים ניגנה את שיר-המרשל עם האנרגיה וההמון של כל תזמורת, והוא שמע מתחת לכל הקרנים של גאוות החיים את התופים של גאוות המוות, עמוקים ומתנודדים.”

“אני מניח שאין לי הרבה חודשים לחיות, אבל כמובן שאין לי מושג. אפשר לומר שאני נהנה מהקיום כמו תמיד, ולא מצטער על שום דבר.”

“הטרגדיה בחיים שיש להתאבל עליה היא מותו של מה ששוכן בתוך אדם שעדיין חי. מותו של פוטנציאל הוא בלגן של גורל!”

“כאשר אדם אכל את התפוח הבלתי הפיך, ראית מעבר למוות את תחיית המתים”