בישול

“אורוול כתב בקלות ובטוב על עיסוקים אנושיים קטנים, כגון צפייה בציפורים, גינון ובישול, ולא בז לפעילויות פופולריות כמו פאבים ואתרי נופש על שפת הים בעלי טעם נמוך. במובנים רבים, חקירותיו את החיים והפעילות היומיומיים מקדימות את מה שאנו מכנים כיום "לימודי תרבות".”

“אני ניסיתי לדמיין מה היה נראה אם קונסטנטין היה בעלה, ומה זה היה אומר לעמוד בשבע, להכין לו ביצים, בקונוט, טוסט וקפה, ולהתעסק בבגדי הלילה ובקולרים אחרי שהוא יצא לעבודה, כדי לשטוף את הכלים המלאים ולהכין את המיטה, ואז כשיבוא הביתה אחרי יום מלא, מעניין ומרתק, הוא יתקווה לערבון עשיר, ואני אעסוק בשטיפת כלים עוד יותר מלאים עד שאפול למיטה, לחלוטין עייפה. זה נראה לי חיים כבדים ומבוזבזים עבור נערה עם חמש עשרה שנות ציונים מצוינים, אך ידעתי שזהו מהי החיים בנישואים, כי בישול, ניקיון ושטיפת כלים זהו מה שעשתה אמא של בודי וילארד כל היום, והיא הייתה אשתו של פרופסור באוניברסיטה, והייתה מורה בבית ספר פרטי בעצמה.”

“היינו ממשיכים לאפות וללכת עם הכלב, לקחת את הילדים לפארק, לנקות את המטבח, ולתת לסרה ולאדם לשנוא את מה שקורה כשהם צריכים, כשזה נדרש. לפעמים אפשרנו להם להתנגד למציאת משמעות או נחמה במה שיש קשר לדיאגנוזה של בתם, וזה היה מהקשים ביותר – להפסיק לנסות ולהציל את המצב ולהפכו טוב יותר ממה שהוא. אפשרנו להם לבזות כשהם צריכים, הציענו להם את מתנת האין-נחמה, כשאין נחמה זו המקום אליו הגיעו. אחר כך הלכנו לקנות מזון.”

“אף אחד לא יקנה אוכל חצי מבושל!”

“אני כמעט הרגתי ארנב" אינו מרכיב להכנת מרק צח או מרק פלפל. "הפסדתי את זה" אולי נשמע מריר; אבל "כמעט ניצחתי את זה" הוא המר ביותר! זכור, אם זה חייב להיעשות, אז זה חייב להיעשות היטב!”

“אוכל טוב מעורר תיאבון כשאתה רואה אותו ומלקקים את האצבעות כשאוכלים אותו.”

“הרעב מעניק טעם לאוכל.”

“אנחנו אוהבים את אמא שלנו כי היא דואגת לנו וגם כי היא מבשלת.”

“הוא הבחין שלמין יש דמיון מסוים לבישול: הוא ריתק אנשים, הם קנו לפעמים ספרים מלאים במתכונים מסובכים ובתמונות מעניינות, ולפעמים, כשהם היו ממש רעבים, הם יצרו במחשבתם סעודות עצומות — אבל בסופו של יום הם היו מסתפקים בשמחה רבה בביצה ובצ'יפס. אם זה היה עשוי היטב ואולי הייתה שם גם פרוסת עגבנייה.”

“אמו של רטלו הייתה אלמנה והייתה ראשת מחלקת האנגלית, אך היא המשיכה לעשות את כל הבישול והניקיון לשני בניה, ולא לקחה חופשה מעולם, כיוון שהיא אמרה — ואני לא אוכל לשכוח זאת — "כשאישה לבדה כבר לא מעניינת את המין השני, היא נראית רק שם שיש לה מטרה.”

“אלואיזה יקירתי (אמרתי), אין סיבה שתבכי כל כך הרבה בגלל דבר פעוט כזה. (ניסיתי להקטין את העניין כדי לנחם אותה). אני מבקשת שלא תיקחי את זה ללב – את רואה שזה לא מפריע לי בכלל; למרות שאולי אני אסבול מזה הכי הרבה בסוף, כי לא רק שאצטרך לאכול את כל האוכל שכבר הכנתי, אלא שאם הנרי יחלים (מה שלא סביר), אצטרך להכין הכל מחדש בשבילך; ואם הוא ימות (כמו שאני מניחה שיקרה), עדיין אצטרך להכין לך ארוחה בכל פעם שתתחתני עם מישהו אחר. אז את מבינה שגם אם כרגע זה מעציב אותך לחשוב על הסבל של הנרי, אני בטוחה שהוא ימות בקרוב, הכאב שלו ייגמר ואת תהיי רגועה. הצרות שלי, לעומת זאת, יימשכו הרבה יותר זמן, כי לא משנה כמה אעבוד קשה, אני בטוחה שלא אצליח לרוקן את המזווה בפחות משבועיים.”

“במדינות גדולות החינוך הציבורי יהיה תמיד בינוני מאוד, מאותה סיבה שבמטבחים גדולים הבישול הוא במקרה הטוב רק בינוני.”

“אין אפשרות, אם לא תרגיש אותה, אם לא תעלה מנשמתך, ולא תעורר את לבם של כל השומעים, בכוח עמוק, בדרכים פשוטות. תישב לנצח, מחבר דברים, מבשל תבשיל משאריותיהם של אחרים, נושף באש עגומה, שנבנתה ממערמת אפרך המת. תאפשר לאפיים ולילדים לשבח את האמנות שלך, אם שבחם יספיק לך, אבל לא תדבר לב לב, ללא שזה יתעורר ממקום הלב שלך.”

“בביתי, אני מבלה ביום ראשון עם בעלי. אם לא מטבחים, נסענו עם הקמפר, עוצרים במלוניות מהירות ומטיילים, ואנחנו אוהבים את כל הדברים שיכולים להחריד את העורקים במהירות.”

“יש גברים כל כך שטופי מוח, עד שהם מאמינים בכנות שכל מה שאישה יכולה לעשות טוב מהם, מלבד בישול וניקיון, הוא להיות אישה.”

“ואז היא הבינה שמה שהיא נזקקה לו היה התנועה אל מטרה, לא משנה כמה קטנה או באיזו צורה, התחושה של פעילות ההולכת צעד אחר צעד אל איזשהו יעד שנבחר, על פני פרק זמן. מלאכת בישול ארוחה הייתה כמו מעגל סגור, מושלם ונעלם, מוביל לשום מקום. אבל מלאכת בניית שביל הייתה סכום חי, כך שאף יום לא נותר למות מאחוריה, אלא כל יום הכיל את כל הימים שקדמו לו, כל יום רכש את אלמוותו בכל מחר שבא אחריו. מעגל, חשבה, הוא התנועה ההולמת את הטבע הפיזי, אומרים שאין אלא תנועה מעגלית ביקום הדומם שסביבנו, אבל הקו הישר הוא סמלו של האדם, הקו הישר של הפשטה גיאומטרית שיוצרת כבישים, מסילות וגשרים, הקו הישר החותך את חוסר התכלית המתעקל של הטבע בתנועה תכליתית מתחילה אל סיום. בישול ארוחות, חשבה, דומה להזנת פחם למנוע לשם נסיעה גדולה, אבל מה היה העינוי המטומטם שבהאכלת פחם של מנוע שאין לו שום נסיעה לעשות? אין זה הולם שחייו של אדם יהיו מעגל, חשבה, או מחרוזת של מעגלים הנושרים כמו אפסים מאחוריו--חייו של אדם חייבים להיות קו ישר של תנועה ממטרה אל מטרה רחוקה יותר, כל אחת מוליכה אל הבאה אחריה ואל סכום יחיד ההולך וגדל, כמו מסע לאורך מסילת רכבת, מתחנה לתחנה אל--הו, די!”

“החיים אינם חיים בלי חמאה אמיתית.”