שביעות רצון

“היעדר שביעות רצון הוא שמוביל לשחיתות.”

“בידודו של הנפש הוא תבונתה.”

“החיים הם כמו סיפור, כשכל ההתרה נפתרת, אתה נושם לרווחה”

“שביעות רצון והכרת תודה הם סימנים לכך שאתה ראוי לקבלה נוספת”

“היד הנסתרת של שביעות הרצון מצויה בגמוליהם של המרוצים. היד הנסתרת של האושר העילאי מצויה בגמוליהם של השלוים. היד הנסתרת של האושר מצויה בגמוליהם של המרוממים. היד הנסתרת של השמחה מצויה בגמוליהם של העליזים.”

“הכרת תודה היא חיי שביעות הרצון”

“אושר מדומיין הוא עדיין אושר.”

“אני לא צריכה ללכת לגן עדן או לגיהינום. הייתי בשני המקומות ותמיד רציתי עוד. אסתפק במשהו שבאמצע, כדי שהנצח לעולם לא יהפוך למשעמם וכל נס יהיה משהו שלעולם לא אקח כמובן מאליו.”

“אני רק נראה שלילי בעיני בני המזל. זה מפני שאני מראה לבני המזל פחות שהם בעצם לא פחות בני מזל אחרי הכול.”

“שביעות רצון היא רוח הקיום השמח”

“אפשר לחיות בלי הרבה רצונות.”

“הכרת תודה, שם עצם \ˈgra-tə-ˌtüd, -ˌtyüd\ 1. המילה שנזרקת בפניך בידי אנשים שחומדים את מה שאתה רוצה ומאמינים שחוסר שביעות הרצון שלך הוא חטא. לעיתים קרובות, אנשים אלה מאמינים שהצלחה היא מה שכבר יש לך, ושקבלת כל דבר נוסף היא בחירה, אך אינה הכרחית.”

“אושר הוא שביעות רצון גדולה”

“אולי, בנסיבות מסוימות, אתה יכול לומר לעצמך שאינך יכול לקבל יותר ממה שיש לך עד שתעשה טוב יותר ממה שאתה עושה, אבל בכל מקרה הימנע מן ההפך שלו, מכת התבוסה, באמירה שאינך יכול לעשות טוב יותר ממה שאתה עושה עד שתוכל לקבל יותר ממה שיש לך.”

“יש כל כך הרבה בגורלי שאיני יכולה לשלוט בו, אבל דברים אחרים אכן נתונים לסמכותי. אני יכולה להחליט כיצד אעביר את זמני, עם מי אתקשר, עם מי אחלוק את גופי ואת חיי ואת כספי ואת האנרגיה שלי. אני יכולה לבחור מה אקרא ואוכל ואלמד. אני יכולה לבחור כיצד אתייחס לנסיבות מצערות בחיי — האם אראה בהן קללות או הזדמנויות. אני יכולה לבחור את מילותיי ואת טון הדיבור שבו אדבר אל אחרים. ומעל לכול, אני יכולה לבחור את מחשבותיי.”

“לקשור את שביעות הרצון שלך למצבו הכללי של העולם ולא למצב חייך שלך: הבסיס למוסר, או סוג של שיגעון?”

“זכור תמיד שפעם היית לבד, והקהל שאתה רואה בחייך היום מיותר בדיוק כפי שהיה כשנשארת לבד.”

“זה לא כמה דברים חומריים צברת שיגרמו לך להיות מאושר, אלא עד כמה אתה מרוצה ממה שיש לך עד כה. אדם עשיר יכול להיות ההרוס והאומלל ביותר אם אינו מרוצה ממה שכבר יש לו, ואדם עני מבחינה חומרית יכול להיות מאושר אם הוא מרוצה מהמעט שיש לו.”

“קללתו של הסופר היא שגם בבדידות, לא משנה כמה זמן תימשך, הוא לעולם אינו נעשה בודד או משועמם.”

“כמובן, אם אדם אינו בוטח במלואו בהבטחת מלכות האלוהים, יהיה לו קשה לקחת סיכונים ולהקריב קורבנות בחיים האלה. בשורה שמרכזה הוא העצמי הזמני - אושר חמקמק, הצלחה ארצית, שגשוג הבל, דברים כגון אלה - היא השאיפה העיקרית של הנוצרי הפושר; זה שמאמין במידת מה שהוא נתון למוות נצחי; זה שאולי יאמין בבני אדם לפני האל, ושפוחד באופן חולני להיראות נחות מכל אדם אחר. האיש מבית מדרש זה חש עמוקות שיש לו רק חיים אחד לחיות, שזה חייב להיות סיכויו היחיד, ולפיכך חייב שיהיה לו הכול לטובתו - מן התהילה ועד הנוחות ועד העושר - ושזה יקרה מיד, ברגע זה ממש. הוא רק רומז שהוא מובס משום שהוא מתעקש תמיד שעליו לנצח, ושמשפטו בא עכשיו ועל ידי האנשים סביבו. הנקודה היא, עם זאת, במובן זה, שבחסד הנוצרי אכן חופשי, אך רק כל עוד הוא רוצה להיות חופשי - המעשיות של החירות האמיתית: זו של האל, שאינה מציעה כל כך חירות להיות כמו העולם, אלא חירות מן הלחצים של הצורך להיות כמו העולם. שכן החוק האלוהי מבוסס אך ורק על אהבה וחירות; ואילו החוק החילוני, על לחץ וחיקוי.”