ביטחון

“התקווה אינה איזה דבר דק הנתון לחסדי רוחות הגורל. אדרבה, היא דבר שעוצב בעמל בידי אלוהים.”

“לימוד האהבה לעצמך דומה ללימוד הליכה — חיוני, משנה חיים, והדרך היחידה לעמוד ישר.”

“כל שינוי חיובי קטן שאנחנו עושים בעצמנו משלם לנו באמון בעתיד.”

“כמה מהדברים היפים ביותר שכדאי שיהיו בחייך באים עטופים בכתר של קוצים”

“בביטחון, באומץ ובמחויבות, המטרות שהאל נתן יושגו.”

“טיפוח הביטחון העצמי הוא מאמץ יומיומי”

“הכבוד שלך יכול להיות מושא ללעג, לניצול, לפגיעה, למשחק, להנמכה ואפילו להשמצה, אבל לעולם אי אפשר לקחת אותו ממך. יש לך הכוח היום לאפס את הגבולות שלך, לשקם את דמותך, להתחיל מחדש עם ערכים מחודשים ולבנות מחדש את מה שקרה לך בעבר.”

“נשים עשויות להיות הקבוצה היחידה שמתעצמת יותר עם הזמן.”

“אם הם אומרים לך שזה בלתי אפשרי, השב: ״זה אפשרי״!”

“החכמים באמת הם ענווים. אך להיות קטן ועניו אינו הופך אדם לחלש. חימוש עצמי בידע אמיתי יוצר ביטחון חזק ורוח נועזת שהופכת אותך לאריה של אלוהים. הבורא אינו רוצה שתסבול, אך החברה מתנה אותנו לקבל סבל, נטיות חלשות ופסיביות, מתוך האמונה שמצבים כאלה רצויים בעיני אלוהים. חולשה אינה מעלה שאלוהים משבח. כיצד יוכל לרצות שתהיה חלש אם הוא אומר לנו לעמוד לצד מצפוננו? הדבר דורש כוח. אולם יש הבדל בין יהירות, כשהאגו מתנפח, לבין ביטחון, כאשר אדם מתקרב באמת אל אלוהים. האחד מרגיש גדול, ואילו האחר מרגיש קטן. מדוע? משום שאיש החוכמה מבין שהוא רק אפונה קטנה בים של אטומים אינסופיים, ושבסופו של דבר — כולנו מחוברים. והאם לא ידעת שככל שיצור קטן יותר, כך רוחו נועזת יותר?”

“כל אחד צריך להתחיל איפשהו. אז צא לשם והתחל.”

“מות ערכנו העצמי מתחילה בהערכתו, שכן פעולה כזו מרמזת בטעות שניתן לכמת את ערכנו.”

“הכבוד העצמי, כפי שמעולם, יצר את היכולת להיות נדיב.”

“עליך להתפלל, לקרוא ולהרהר בדבר אלוהים. מעשים אלה מובילים להתעוררות הרוחנית הגדולה ביותר.”

“האמן בחלום שלך ובכוחו של האני האלוהי שלך”

“אם תאבד את האמונה, אז תתחיל לפחד.”

“אם תעז, תמצא כוח להגשים את החלום.”

“לסגת לאחור מכל מה שאפשר לכנותו טבע אל רוחניות שלילית, הרי זה כאילו היינו בורחים מסוסים במקום ללמוד לרכוב. במצבנו הנוכחי, כעולי רגל, יש די והותר מקום (יותר מקום מרובנו אוהבים) להימנעות, להתכחשות ולהמית את תשוקותינו הטבעיות. אבל מאחורי כל סגפנות צריכה לעמוד המחשבה: מי יפקיד בידינו את העושר האמיתי אם איננו יכולים להיות נאמנים אפילו לעושר הנכחד? מי יפקיד בידי גוף רוחני אם אינני יכול לשלוט אפילו בגוף ארצי? גופים קטנים וכלי-חלוף אלה שיש לנו עכשיו ניתנו לנו כשם שסוסי פוני ניתנים לתלמידי בית ספר. עלינו ללמוד להסתדר עמם: לא כדי שביום מן הימים נהיה חופשיים מן הסוסים לחלוטין, אלא כדי שביום מן הימים נוכל לרכוב יחפים מאוכף, בביטחון ובשמחה, על אותם הרים גדולים יותר, אותם סוסים מכונפים, זוהרים ומטלטלי עולם, אשר אולי כבר עכשיו ממתינים לנו בחוסר סבלנות, חובטים בפרסותיהם ונוחרים באורוות המלך. לא שהדהרה תהיה בעלת ערך כלשהו אלא אם כן תהיה דהרה עם המלך; אך כיצד אחרת — שכן הוא שמר לעצמו את סוסו שלו — נוכל ללוותו?”

“הפוך את ספר חייך למחזמר. לעולם אל תזנח מחויבויות, אך תיהנה מהותרת מורשת צבעונית אחריך. לעולם אל תאפשר לאיש להיות המלחין של גורלך שלך. קח שליטה על חייך, ואל תאפשר למגבלות שהושתלו בך על ידי החברה לומר לך כיצד אמורה להישמע המוזיקה שלך — או כיצד אמור להיכתב ספרך.”

“מרי, נניח ששני כבאים נכנסים ליער כדי לכבות שריפה קטנה. אחר כך, כשהם יוצאים והולכים אל פלג מים, פניו של אחד מהם מרוחות כולן בשחור, בעוד פניו של האיש האחר נקיות לגמרי. השאלה שלי היא זו: מי מבין השניים ישטוף את פניו? זו שאלה טיפשית. זה עם הפנים המלוכלכות, כמובן. לא, זה עם הפנים המלוכלכות יסתכל על האיש האחר ויניח שהוא נראה כמוהו. ולהפך, האיש עם הפנים הנקיות יראה את עמיתו מכוסה בלכלוך ויאמר לעצמו: אני בטח מלוכלך גם כן. מוטב שאשטוף את עצמי. מה אתה מנסה לומר? אני אומר שבמשך הזמן שביליתי בבית החולים, הבנתי שתמיד חיפשתי את עצמי בנשים שאהבתי. הסתכלתי על פניהן היפות והנקיות וראיתי את עצמי משתקף בהן. הן, לעומת זאת, הסתכלו עליי וראו את הלכלוך על פניי, ויהיו חכמות או בטוחות בעצמן ככל שיהיו, בסופו של דבר ראו את עצמן משתקפות בי וחשבו שהן גרועות מכפי שהיו. בבקשה, אל תתני לזה לקרות לך.”