משחק

“קיים את הבטחותיך ולעולם אל תאחר בפעולה. פעל נכון ועשה את הדברים הנכונים בזמן הנכון.”

“בדרך כלל, כשאנשים מקבלים רעיון, הם להוטים להתחיל לפעול מיד, לשקוע בתהליך בלי ליצור מערכת של פעולות, בלי להיות בקיאים בנושא, בלי לנתח ולהעריך הכול מראש”

“כשאתה רואה אדם מעשה אלימות, שאל את עצמך אם הוא יודע כמה כוחו גדול. אם היה יודע בכוחו, האם היה צריך להראות אותו?”

“מלחמה כמטפורה מוסרית מוגבלת, מגבילה ומסוכנת. היא מצמצמת את אפשרויות הפעולה ל"מלחמה נגד" כל מה שזה, ומחלקת את העולם בין "אני/אנחנו" (טובים) לבין "הם/זה" (רעים), ומקטינה את העושר האתי והמוסרי של חיינו לבחירות דיכוטומיות: כן/לא, פעיל/נעול. זה ילדותי, מטעה ומזלזל. בסיפורים, היא מציעה פתרון יחיד בלבד — אלימות — ומבטיחה לקורא רק רוגע ילדותי. תכופות, גיבורי סיפורים כאלה מתנהגים בדיוק כמו הרשעים, פועלים באלימות חסרת מחשבה, אך הגיבור נמצא בצד "הנכון" ולכן ינצח. צדק הוא כוח.”

“החינוך צריך להסתמך על השמדת חופש הרצון, כך שילדי החינוך הלקוי יוכלו לאורך כל חייהם שלא לחשוב או לפעול אחרת מאשר כפי שרצו מוריםיהם. . . . השפעות הבית משפילות; ולשם יצירת תנאים הנכונים, שירים למוזיקה שמגיעים לשמיעה חוזרת ונשנית הם כלי יעיל ביותר. . . . זה עניין של מדען עתידי להחדיר את האמונות הללו בדיוק ולגלות בדיוק כמה זה עולה לכל ילד כדי להכניס לילדים את הרעיון שהשלג שחור. כשהטכניקה תושלם, כל ממשלה שתנהל את החינוך במשך יותר מגילדה אחת תוכל לשלוט בנאמניה באופן בטוח ללא צורך בצבא או במשטרה.”

“פעל כאילו הכול יהיה בסדר גמור — כי כך יהיה. החיים מחזיקים בך והם לא ישחררו אותך.”

“לא משנה איזה ז'אנר אתה רואה כמתאים לטעמך – רומנטיקה, קומדיה, אקשן, מסתורין, מדע בדיוני או כל דבר אחר, ודא שיש בו את טוב הלב האנושי הפשוט של היומיום.”

“פוטין חייב להישאב לעונש על הפרת הסכם בודפשט, ורוסיה חייבת ללמוד שארצות הברית תיסגר עליה אם היא תמשיך לפעול כמדינה בלתי-חוקית”

“בני האדם הם היחידים בטבע המודעים לכך שהם ימותו. מסיבה זו ורק מסיבה זו, אני רוחש כבוד עמוק למין האנושי, ואני מאמין שעתידו יהיה טוב בהרבה מההווה שלו. גם בידיעה שימיהם ספורים ושהכול יסתיים ברגע שבו הם הכי פחות מצפים לכך, אנשים הופכים את חייהם למאבק הראוי לישות בעלת חיי נצח. מה שאנשים רואים כהבל — השארת יצירות גדולות, הולדת ילדים, פעולה באופן שימנע את שכחת שמו של אדם — אני רואה כביטוי העליון של כבוד האדם.”

“אני עושה את התרגיל היחיד שלי כשאני משמש נושא ארון בהלוויות של חבריי שמתעמלים בקביעות.”

“הבושה והמפלה של חברה חומרנית מודרנית הן חוסר יכולתה להוקיר, לדאוג ל, להעריץ, לאהוב, לחבב, להעריך, להוקיר יראה, לכבד, לתמוך, לרומם, להגן, לחסום, להגן, לשמור ולהוקיר ולאהוב את ילדיה. אני משבחת את כל התרבויות בעולם הזה, שבאופן טבעי נושאות ומבטאות בפועל את האינסטינקטים הללו. אם אומה או אם אוכלוסייה של אנשים נכשלת בהכרה בערך המופלא ובייחוד של חיי ילדיה, והיא פגומה עד כדי כך שאיבדה את היכולת לבטא ולפעול על פי אינסטינקטים אלה, אז אין דבר שיכול להציל את אותה אומה או את אותם אנשים. שגשוגו של עם אינו נמדד בבנקים, בשווקים הפיננסיים, בכלכלה, ומותה של האנושיות שלו ניכר לא דרך אובדן החיים אלא דרך אובדן האהבה לילדיו.”

“סרט אינו סרט, הוא כבשן גרעיני פוטנציאלי של השראה, אומץ ומצפון”

“אני מרגישה כאילו הייתי יכולה להיות כל דבר או כל דבר, כאילו הייתי יכולה להשתולל ולהתפרץ, או להיאנח, או להשתולל ולעשות קפיצות בכל טרגדיה או קומדיה בשפה האנגלית.”

“אם נולדת עם היכולת לשנות את נקודת המבט או את הרגשות של מישהו, לעולם אל תבזבז את המתנה הזאת. זו אחת המתנות החזקות ביותר שאלוהים יכול להעניק — היכולת להשפיע.”

“אתה בן אדם, אז תפסיק להתנהג כאילו אתה כבשה ותתחיל לחשוב בעצמך”

“אנשים בימינו מדברים על בעיות העולם כאילו הם מקריאים שורות מטלפרומפטר. הם מדקלמים את מה שאומרים להם ומהדהדים אותו בלי לחשוב. נעשה קל יותר לפלג אנשים מאשר לאחד אותם, ולעוור אותם מאשר להעניק להם ראייה. אנחנו כבר לא מאוחדים כמו קערה של צ'יריוס. במקום זאת, הפכנו למופרדים כמו קופסה של לוקי צ'ארמס. בכל יום אנחנו רואים את אותם שדונים בטלוויזיה מתנהגים כאילו הם המומחים להכול.”

“כל העולם במה, וכל האנשים והנשים רק שחקנים; להם יציאותיהם וכניסותיהם, ואדם אחד בזמנו מגלם תפקידים רבים, ומעשיו שבעה גילאים. בראשונה, התינוק, מיילל ומקיא בזרועות האומנת. אחריו הילד הלומד, המתבכיין, עם ילקוטו ופני הבוקר הזוהרות, זוחל כחילזון בעל כורחו אל בית הספר. ואז המאהב, נאנח כתנור, עם בלדה אומללה שנעשתה לגבה של גבירתו. אחר כך החייל, מלא שבועות מוזרות וזקנו כשל נמר, קנאי בכבודו, פתאומי ומהיר במריבה, מבקש את תהילת הבועה אפילו בתוך פי התותח. ואז השופט, בעל בטן עגולה ויפה הממולאת באווז שמן טוב, בעיניים קשות וזקן גזוז לפי הכללים, מלא אמרי חכמה ודוגמאות מן הזמן החדש; וכך הוא מגלם את חלקו. הגיל השישי גולש אל הפנטלון הרזה והנעליים, עם משקפיים על האף וארנק בצד; גרביו של נעוריו, שנשמרו היטב, רחבים כעולם על שוקו המצומקת, וקולו הגברי הגדול, השב ופונה אל צליל ילדותי, מצפצף ומשרק בקולו. הסצנה האחרונה מכול, המסיימת את ההיסטוריה המוזרה ורבת האירועים הזאת, היא ילדותיות שנייה ושכחה גמורה, בלי שיניים, בלי עיניים, בלי טעם, בלי כלום.”

“לזכותה הנצחית של המדע עומד הדבר, שבפעולתו על התודעה האנושית הוא התגבר על חוסר הביטחון של האדם לנוכח עצמו ולנוכח הטבע.”

“היא נראתה בדיוק כמו מלאך. אני יודע שאפליי נפתח קצת, ואני עמדתי שם, צופה בה במשך זמן שדמה לי לנצח, מותקף בשתיקה עד שזכרתי פתאום שאני צריך להביא שורה. נשמתי עמוק, ואז שחררתי את הנשימה איטית. "את מופלאה", אמרתי לבסוף אליה, ואני חושב שכולם באולם כולו, מהנשים עם השיער הכחול בשורה הראשונה ועד לחבריי בשורה האחרונה, ידעו שאני אומר זאת באמת. זו הייתה השורה הראשונה והאמיתית שלי.”

“יש בכל עשר דקות של טוויסטר יותר כתיבה טובה יותר משחק טוב מכל הסרט "הנרי פורד" כולו”