“היא לא הייתה אומרת על איש בעולם שהוא כך או שהוא אחרת. היא הרגישה צעירה מאוד; ובאותו זמן זקנה עד אין-תיאור. היא פילחה כמו סכין דרך הכול; ובאותו זמן הייתה בחוץ, מביטה מן הצד. היה לה תמיד, כשהביטה במוניות, תחושה שהיא בחוץ, הרחק מאוד אל הים, ובודדה; תמיד הייתה לה ההרגשה שמאוד, מאוד מסוכן לחיות אפילו יום אחד. לא שהיא חשבה את עצמה פיקחית, או חריגה במיוחד. איך עברה את החיים על מעט ענפי הידע שפרויליין דניאלס נתנה להם, לא יכלה להבין. היא לא ידעה דבר; לא שפה, לא היסטוריה; כמעט שלא קראה עכשיו ספר, חוץ מזיכרונות במיטה; ואף על פי כן בעיניה היה זה שובה לב לחלוטין; כל זה; המוניות החולפות; והיא לא הייתה אומרת על פיטר, היא לא הייתה אומרת על עצמה, אני כך, אני אחרת.”

המקור באנגלית: קרא את המקור ←