“היא קמה, שפתיה אדומות והשיער הזהב שלה מעורבב. היא הייתה יפה עד כדי כך שגרמה לנשמתי להתאפף. תמיד רציתי desesperately שאשכים לצייר אותה בשעתו הזאת, ולהתגלות את הביטוי בעיניה. היו בה רכות שראיתי נדיר בשאר הזמנים, חולשה מוחלטת וטהורה באישה שרגילתי לראות אותה מוגנת ומחושבת בכל שאר החיים שלה. אך אף על פי שאני צייר טוב, לתפוס אותה על הקנבס היה מעבר לכישורי. היא אספה את חולצת הבד הבורנז' שליה, והחביאה את הבהירות של הצמרת הכחולה-ירוקה בתלבושת השמרנית שבה נהגה להסתתר. בחודש האחרון היא עשתה רפורמה בבגדי החזה שלה, ואף על פי שאני תמיד עצוב לראות אותם נעלמים, זה שמח אותי לדעת שהם קיימים, נקודות הצבע הסודיות בחייה.”

המקור באנגלית: קרא את המקור ←