“הוא גילה גם סיפורים נפלאים על אבנים יקרות. בקלריקליס דיסציפלינה של אלפונסו נזכר נחש שעיניו היו עשויות ג׳סינת אמיתי, ובהיסטוריה הרומנטית של אלכסנדר נאמר כי כובש אמאתיה מצא בעמק הירדן נחשים ״שעל גבם צומחים צווארונים של אזמרגדים אמיתיים״. היה אבן חן במוחו של הדרקון, סיפר לנו פילוסטרטוס, ו״בהצגת אותיות זהב וגלימה ארגמנית״ אפשר היה להטיל את המפלצת לשינה קסומה ולהרגה. לפי האלכימאי הדגול, פייר דה בוניפאס, היה היהלום הופך אדם לבלתי נראה, והאגט של הודו היה מעניק לו כושר דיבור. הקרנליאן היה מרגיע כעס, וההיאצינת היה מעורר שינה, והאמטיסט היה מגרש את אדי היין. הגרנט היה מגרש שדים, וההידרופיקוס היה שולל מן הירח את צבעו. הסלניט היה מתמעט ומתמלא עם הירח, והמלאוצאוס, החושף גנבים, יכול היה להיות מושפע רק מדם גדיים. לאונרדוס קמילוס ראה אבן לבנה שנלקחה ממוחו של קרפד שזה עתה נהרג, ואשר הייתה תרופה ודאית נגד רעל. הבזואר, שנמצא בלבו של הצבי הערבי, היה קמע שיכול לרפא את הדבר. בקניהם של עופות ערביים היה האספיריטס, שלפי דמוקריטוס שמר את נושאו מכל סכנה מאש.”

המקור באנגלית: קרא את המקור ←