“קרים היו השפתיים, ואף על פי כן הוא נישק אותן. מלוח היה דבש השיער, ואף על פי כן הוא טעם אותו בשמחה מרה. הוא נישק את העפעפיים העצומים, והרסס הפראי שנח על גביעיהם היה מלוח פחות מדמעותיו. ולפני הדבר המת הוא התוודה. אל קונכיות אוזניו הוא יצק את היין החריף של סיפורו. הוא הניח את הידיים הקטנות סביב צווארו, ובאצבעותיו נגע בקנה הדק של הגרון. מרה, מרה הייתה שמחתו, ומלאה שמחה מוזרה הייתה כאבו.”

המקור באנגלית: קרא את המקור ←