“היא אכן הבינה, או לפחות היא הבינה שהיא אמורה להבין. היא הבינה, ולא אמרה על כך דבר, והתפללה לכוח לסלוח, ואכן סלחה. אבל הוא לא יכול היה למצוא את החיים עם סליחתה קלים כל כך. ארוחת בוקר בערפל של סליחה: קפה עם סליחה, דייסה עם סליחה, סליחה על הטוסט החמאה. הוא ודאי היה חסר אונים מולה, כי איך אפשר להתכחש למשהו שמעולם לא נאמר? היא גם טינתה את האחות, או את האחיות הרבות, שטיפלו באבי בבתי החולים השונים. היא רצתה שהוא יזקוף את החלמתו לזכותה בלבד—לטיפולה, למסירותה הבלתי נלאית. זהו הצד האחר של חוסר האנוכיות: העריצות שלו.”

המקור באנגלית: קרא את המקור ←