“היא מדמיינת אותו מדמיין אותה. זהו הישועה שלה. ברוחה היא הולכת בעיר, מתווה את המבוכים שלה, את המבוכים העלובים שלה: כל פגישה, כל מפגש, כל דלת ומדרגה ומיטה. מה שהוא אמר, מה שהיא אמרה, מה שהם עשו, מה שהם עשו אחר כך. אפילו הפעמים שבהן התווכחו, רבו, נפרדו, התייסרו, התאחדו שוב. איך אהבו לחתוך את עצמם זה בזה, לטעום את דמם שלהם. היינו הרסניים יחד, היא חושבת. אבל איך עוד אפשר לנו לחיות, בימים האלה, אלא בתוך ההריסות?”

המקור באנגלית: קרא את המקור ←