“אני צריכה לזכור איך הם נראים. אני מנסה להחזיק אותם דוממים מאחורי עיניי, את פניהם, כמו תמונות באלבום. אבל הם לא נשארים דוממים בשבילי, הם נעים, יש חיוך והוא נעלם, תווי פניהם מתעוותים ומתכופפים כאילו הנייר נשרף, שחור בולע אותם. הבזק, ריצוד חיוור באוויר; זוהר, אורורה, ריקוד של אלקטרונים, ואז שוב פנים, פנים. אבל הם דוהים, אף שאני מושיטה את זרועותיי לעברם, הם מחליקים ממני, רוחות רפאים עם שחר. חזרה אל המקום שבו הם נמצאים. הישארו איתי, אני רוצה לומר. אבל הם לא נשארים.”

המקור באנגלית: קרא את המקור ←