“אפשר להיות כן איתך, מר ציפור-הרוח? כלומר, ממש, ממש, ממש כן? לפעמים אני נורא מפחדת! אני אתעורר באמצע הלילה לגמרי לבד, במרחק מאות קילומטרים מכל אדם, וחשוך לגמרי, ואין לי שום מושג מה יקרה לי בעתיד, ואני מפחדת כל כך שאני רוצה לצרוח. זה קורה גם לך, מר ציפור-הרוח? כשזה קורה, אני מנסה להזכיר לעצמי שאני מחוברת לאחרים—לדברים אחרים ולאנשים אחרים. אני עובדת הכי קשה שאני יכולה כדי למנות את שמותיהם בראשי. ברשימה הזאת, כמובן, יש גם אותך, מר ציפור-הרוח. וגם הסמטה, והבאר, ועץ האפרסמון, ודברים כאלה. וגם הפאות שהכנתי כאן במו ידיי. וכל השברים הקטנים שאני זוכרת על הילד. כל הדברים הקטנים האלה (אם כי אתה לא סתם עוד אחד מהדברים הקטנים האלה, מר ציפור-הרוח, אבל בכל זאת…) עוזרים לי לחזור לכאן, לאט לאט.”

המקור באנגלית: קרא את המקור ←