“כאשר אדם פוגע באחרים בעקביות, זה מפני שהוא פגוע עמוקות בתוכו. הוא מתנתק מן הצד שבו שאחראי למעשיו. הוא משליך את האמפתיה אל החלק האפל ביותר של נשמתו ובוחר לחיות את חייו לא באורו של אלוהים, אלא באור השטחי של חשיבות (מחמאות, הישגים, מעמד, רווח אישי, אישור של אנשים אחרים והאגו). אור מעומעם זה לעולם לא יהיה גדול מן האור שאלוהים מעניק לאלה שמפגינים בעקביות חמלה, רחמים ואמפתיה. נשמות אלו, שחסרות אור, הן אלה שיהיה הקשה ביותר להציל מן הגיהינום.”