סלמאן רושדי

“אנשים חייבים להיות מוגנים מפני דעות קדומות כלפי אישיותם. אבל אי אפשר להגן על אנשים מפני דעות קדומות כלפי רעיונותיהם - כי אחרת כולנו אבודים.”

“מה התועלת בסיפורים שאפילו אינם אמיתיים?”

“האלפבית הוא המקום שבו כל סודותינו מתחילים.”

“כאילו נכנסה אל תוך אגדה, כאילו לא הייתה אלא מילים הזוחלות על פני דף יבש, או כאילו נעשתה אותו דף עצמו, אותה משטח שעליו ייכתב סיפורה ושעל פניו נשבה רוח חמה וחסרת רחמים, ההופכת את גופה לפפירוס, את עורה לקלף, את נשמתה לנייר.”

“רוב הדיכוי של מוסלמים בעולם כרגע מתבצע בידי מוסלמים אחרים.”

“משחק היה תמיד הגירוד שלא גירדתי, כשעוד הייתי בקולג' ואפילו אחר כך.”

“אם לילד שלי הייתה דעה קדומה בראש, הייתי מתבייש. הייתי רואה בזה כישלון שלי כהורה.”

“הדרך היחידה לגלות מדוע מישהו מחליט להיכנס לקרב מזוין היא להתבונן באישיותו האישית.”

“שמות, משהם נכנסים לשימוש נפוץ, נעשים עד מהרה לצלילים גרידא, ואטימולוגייתם נקברת, כמו רבים מפלאי הארץ, תחת אבק ההרגל.”

“הגדולים נתונים לנצח לחסדיהם של אנשים קטנים. וגם, נשים קטנות משוגעות.”

“אם הוא היה מאמין בנשמות, הוא היה אומר שיש לה נשמה טובה.”

“לסופרים יש דעה על העולם והם מציעים טיעונים על העולם. הם צריכים להציע התבוננות.”

“הרומן הנודע של רוהינטון מיסטרי, ״מסע כה ארוך״, הוסר מתוכנית הלימודים של אוניברסיטת מומבאי משום שקיצונים מקומיים התנגדו לתוכנו.”

“התקפה על יכולתנו לספר סיפורים אינה רק צנזורה — היא פשע נגד טבענו כבני אדם.”

“אני חושב שאנגליה עשתה טעות היסטורית גדולה מאוד בכך שאפשרה לעצמה להפוך לסוג של בירת הטרור של העולם.”

“אבן רושד, בעודו מלטף את גופה, היה מרבה לשבח את יופייה עד כדי כך שהיא נעשתה רגזנית ואמרה, אתה אינך חושב שמחשבותיי ראויות לשבח, אם כן. הוא השיב שהנפש והגוף היו אחד, שהנפש הייתה צורתו של הגוף האנושי, וככזו הייתה אחראית לכל פעולות הגוף, שאחת מהן הייתה המחשבה. לשבח את הגוף היה לשבח את הנפש ששלטה בו. אריסטו אמר זאת והוא הסכים, ומשום כך היה לו קשה, הוא לחש לה בחילול קודש באוזנה, להאמין שהתודעה שורדת את הגוף, שכן הנפש הייתה מן הגוף ולא היה לה כל מובן בלעדיו. היא לא רצתה להתווכח עם אריסטו ולא אמרה דבר. אפלטון היה שונה, הוא הודה. אפלטון חשב שהנפש כלואה בגוף כמו ציפור, ורק כאשר תוכל להשיל את הכלוב הזה תוכל להתרומם ולעוף חופשייה.”

“ודא שאתה ניגש אל המחבר כדי לעמוד על כוונתו, ולא כדי למצוא את כוונתך שלך.”

“הייתי בן 21 ב-1968, אז אני ילד מובהק של שנות ה-60, עד כמה שאפשר. באותן שנים, נושא הדת כמעט נעלם לגמרי; הרעיון שדת תהיה כוח משמעותי בחיי החברה שלנו, לפחות במערב, היה נראה מופרך ב-1968.”

“מהאונד בא אליי להתגלות, מבקש ממני לבחור בין חלופות מונותאיסטיות והנותאיסטיות, ואני רק איזה שחקן אידיוט שחולם סיוט בן זונה, מה לעזאזל אני יודע, יאר, מה להגיד לך, עזרה. עזרה.”

“כשאני כותב ספרים, קורה משהו מוזר; והתוצאה היא שהספרים מכילים כמות גדולה של מה שאפשר לכנות "על-טבעיות". ככותב, אני מגלה שאני זקוק לזה כדי להסביר את העולם שעליו אני כותב.”