“אבן רושד, בעודו מלטף את גופה, היה מרבה לשבח את יופייה עד כדי כך שהיא נעשתה רגזנית ואמרה, אתה אינך חושב שמחשבותיי ראויות לשבח, אם כן. הוא השיב שהנפש והגוף היו אחד, שהנפש הייתה צורתו של הגוף האנושי, וככזו הייתה אחראית לכל פעולות הגוף, שאחת מהן הייתה המחשבה. לשבח את הגוף היה לשבח את הנפש ששלטה בו. אריסטו אמר זאת והוא הסכים, ומשום כך היה לו קשה, הוא לחש לה בחילול קודש באוזנה, להאמין שהתודעה שורדת את הגוף, שכן הנפש הייתה מן הגוף ולא היה לה כל מובן בלעדיו. היא לא רצתה להתווכח עם אריסטו ולא אמרה דבר. אפלטון היה שונה, הוא הודה. אפלטון חשב שהנפש כלואה בגוף כמו ציפור, ורק כאשר תוכל להשיל את הכלוב הזה תוכל להתרומם ולעוף חופשייה.”

המקור באנגלית: קרא את המקור ←