“פתחתי את עיניי היום אל עולם שהרגיש זר. כי אף שהדברים דמו למוכר, דבר לא היה כשהיה. חומות שפעם ראיתי בהן מחסום, קרסו בנגיעה קלה ביותר. הרים שבמשך עידנים חסמו את מבטי, דהו עכשיו, שקופים. דרכים מתפתלות נמתחו ישרות כחץ, נטולות תמרורי עצור. מכשולים כבר לא עמדו דוממים. פסגות ריחפו בהישג יד. חיות היו מאולפות, בריונים היו ביישנים, לשונות רעות נקשרו כולן בקשרים, ובכף ידי נצנץ קצהו של קשת מפוארת. די היה ברגע כדי להבין שבמבטי החדש, כל מה שאי פעם נכספתי אליו היה בהישג יד. למרבה הפלא, הדבר היחיד שבאמת השתנה היה האופן שבו ראיתי את העולם.”