ניקי רואו

“הקול שלך הוא שלך, איך את מעזה לתת לאחר לדבר בשמך. הלב שלך הוא שלך, איך את מעזה למסור אותו, בקלות כזאת, לאחר שכמעט אינך מכירה. הנשמה שלך היא שלך, איך את מעזה להתעלם מן האמת האינסטינקטיבית שלה. המחשבה שלך היא שלך, אל תתני לעולם להפוך אותה לשלילית. את אדונית גורלך, את היוצרת של ייעודך, אל תמסרי את המפתחות לאיש, אלא פתחי את הדלת והזמיני אותם לטעום את גן העדן שבקרבך.”

“אם אינך יודע מה לעשות הלאה, נשא את השבועה שתשביח את נשמתך ותמחק את האגו שלך, ומתוך המרחב השקט שבתוכך, תדע מה לעשות.”

“לכולנו יש מישהו שאנו נושאים בלבנו, לפעמים במשך חיים שלמים. אותו אחד שפשוט אינו מסיר את עצמו לגמרי מן המסע שלך, מזכיר את עצמו בבתי קפה דרך ריח ואופי של זר, או דרך שיר שפעם חלקתם. שנים יכולות לחלוף בלי מחשבה, ואז יום אחד אתה נזכר והכול שב ומתמוטט בבת אחת. אותו אחד שיכול היה להיות, אותו אחד שמעולם לא ידעת בדיוק איך להיפרד ממנו. אותו אחד שהיית רוצה לפגוש ראשון בחיים אחרים.”

“אני מניחה שזה בטבע האדם לפקפק בעצמך, לתהות למה כל הכאב הזה היה צריך לקרות? לפעמים אין שום תשובות, זה פשוט מה שזה ומה שאנחנו גורמים לעצמנו להרגיש ולראות דרכו, הוא מה שיקבע איך נתקדם הלאה.”

“חשוב על כסף כעל אנרגיה, כמו שהיית חושב על אהבה, ואז האמונה ביקום תספק את כל מה שחלמת עליו.”

“אני לא חולמת בהקיץ, אני מאמינה שלאחר כל אהבה כואבת שעברתי, זו רק חוויה שמבקעת את החלקים העמוקים ביותר של ליבי ומאפשרת לי לצלול אל תשוקה כה נדירה, עד שאמצא אהבה שכמעט, מעולם לא נועדה להיות.”

“הארה אינה שדה עצום של הזדמנויות פתוחות שישנו את חייך; למעשה, היא כן, אבל תחילה היא תחריב כל דבר בדרכה שאינו מחובר לגרסה הערה שלך. זהו החלק שאיש אינו מכין אותך אליו: היא תשבור אותך עד היסוד, אבל השבר יהפוך אותך למשהו גדול יותר מכפי שאי פעם דמיינת שאפשרי.”

“בדידות היא המקום שבו אני מניחה את הכאוס שלי למנוחה ומעוררת את שלוותי הפנימית”

“מקד את כוונתך במה שאתה בונה, לא במה שכבר קרס ונעלם.”

“זה כמעט קרה; זה כמעט אחז בטוהר שלי, בדיוק כשהוא פנה אל המלחמה שבתוך הווייתי, האכלתי אותו באור כה בוהק; הוא חשב שכמעט יש לו שליטה עליי. דיכאון הוא רק אי-נחת, לכן; תן למחשבתך להיות חופשית”

“זה בסדר לעשות את הדבר שלך לזמן מה; לפעמים קריאת הנשמה היא דרך מפתה הרבה יותר מאשר שיחת טלפון שיכורה מהחברים שלך, קרא לזה המאה ה־21 או איך שתרצה, אבל רוב האנשים חיים בשביל סוף השבוע, מתירים את הקשרים והחבלים של העבדות מימי השבוע בלי שום דחף או מטרה להפוך למשהו יותר מאשר תלוש משכורת ובילוי טוב כל 5 ימים.”

“אני לא חיה בפנטזיה; רק בחלום, שקשה מדי לחלק להאמין בו.”

“יש משהו כל כך מאופק בשקט ברגעים שבהם מישהו מושיט את ידו כדי לתמוך בטרגדיה שלך. כמעט אף פעם לא מדברים על זה, אבל התחושה של להשתייך לאיזשהו מקום, או למישהו, לשבריר שנייה, נותנת לך די כוח להמשיך עוד כמה צעדים. כשהעולם יהיה מלא באנשים רחומים כאלה, העולם יכיר אהבה ללא תנאי.”

“אם יש לך ההבנה להבחין תחילה בסימנים, המשך באומץ ללכת בעקבותיהם.”

“כל עוד אכתוב, לעולם לא אאבד את דרכי”

“אולי אם נאהב את עצמנו באהבה בריאה, כולנו נתרפא?”

“נשמתי תמיד זכרה אותך, רק שהמוח שלי מנסה להשיג את הקצב.”

“בתוך כל זה, הנשמה שלי כמהה לדבר אחד: אהבה. כי היא הייתה ותמיד תהיה ההתחלה והסוף של כל מה שבאמת משנה.”

“אני לא מציירת את מה שאנשים מצפים, אני מציירת את מה שלבי כמה לבטא.”

“לפני שאישון הלילה, אזמר תפילה יפה, אשחרר את הדאגות למחשבות כששתיקה ממלאת את האוויר. אם יש לי מיטה להתכרבל בה, אני ברך עוד אינץ' יותר מהאיש ברחוב. אם יש לי אהבה לחבק בבית, אני אסיר תודה, עדיין יש לי אותם לומר להם כמה אני אוהב אותם. אם יש לי עיניים בריאות שאוכל לעצום, אני מודה על הראייה, כי יש כאלה שלעולם לא ידעו. אם יש לי קול ואוזניים שמבריקות לשמוע, אז בכל ההוד והכבוד, אני מודה על החיים. מה שבאמת חשוב זה מה שרוב האנשים לא מעזים לראות – מי שהפכת מאז לידתך, הקו והפרק האחרון שמשלימים את הסיפור שלך.”